פרשת וישלח היא פרשת השבוע השמינית בספר בראשית, היא מתחילה בפרק ל"ב, פסוק ד' ומסתיימת בסוף פרק ל"ו. הפרשה כוללת סיפורים מכוננים בתולדות עם ישראל; פגישת יעקב ועשו, מעשה שכם ודינה ובעקבותיו מעשה שמעון ולוי, מות רחל ולידת בנימין, יעקב ועשו קוברים את יצחק ומשפחת עשו. אחד האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל הוא קביעת שמו: ישראל; "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".
הפסוק המכונן שבזכותו היהודים נקראים "ישראלים" ולא "יעקובים" מגיע לאחר שיעקב נאבק עם מלאך ומנצחו, אך נפגע בגיד הנשה (שזהו המקור לאיסור על בני ישראל על אכילת גיד הנשה). לאחר המאבק מברך המלאך את יעקב בשינוי שמו: ”וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.” (בראשית, לב פסוק כט).
הפסוק הזה, המשנה את שמו של יעקב ל-ישראל, קיבל אינסוף פרשנויות במהלך הדורות. אני התחברתי בעיקר לפרשנותו של רש"י, שמחבר אותי לפרשת השבוע הקודמת, אז קיבל יעקב את הבכורה ברמאות, באופן לא הוגן, לא צודק, לא נכון.
רש"י: "לא יעקב יאמר עוד שמך - כי לא יאמרו עליך עוד שהברכות באו לך בעקיבה וברמייה, כי אם בשררה וגילוי פנים; סופך שהקדוש ברוך הוא נגלה עליך בביתאל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן".
רש"י מבקש לראות בשינוי שמו של יעקב פתיחת דף חדש, שמעשה הרמאות הוא נחלת העבר והעדות לכך היא יכולתו של יעקב על המלאך, וציון הדבר הוא שמו החדש.
ישראלים ולא ישראלים, יעקובים ולא יעקובים,
אנשים מקסימים, סוף שבוע נעים ושבת שלום
תמונה: יעקב נאבק עם המלאך. ציור מאת גוסטב דורה משנת 1885