top of page
תמונת הסופר/תNir Topper

פרשת מִקֵּץ (15.12.23)

פרשת מקץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית, היא מתחילה בתחילת פרק מ"א ומסתיימת בפרק מ"ד, פסוק י"ז. הפרשה ממשיכה בתיאור סיפור יוסף במצרים. הפרשה נפתחת כאשר יוסף מצוי בבור בית הסוהר במצרים.

 

הפרשה השבוע היא המשך סדרת הדרמה הבלתי נתפשת של טובי התסריטאים של התנ"ך. התוכן עצמו, לא רק שהוא דרמה על דרמה על דרמה, הוא גם כתוב באופן זורם ומרתק. בפרק הקודם עזבנו את יוסף כשהוא זרוק בבור בכלא המצרי, לאחר שפירש את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקאות של פרעה, ולאחר שביקש משר המשקאות, ששוחרר מהמעצר כפי שחזה יוסף, שיגיד עליו מילה טובה שם למעלה. אבל שר המשקאות לא אמר ולו חצי מילה על יוסף.

 

פרעה, המנהיג ממלכה עצומה חולם שני חלומות על פרות ושיבולים, ומוטרד מאוד מהפרשנות שלהם. טעות שלו בקבלת החלטות יכולה להרים אך מאידך יכולה גם למוטט אימפריה אדירה. פרעה מזמן אליו את היועצים והמכשפים, אך הם אינם מצליחים לבוא עם פרשנות שתספק את פרעה. ואז, לפתע, אולי כדי לצאת המושיע, נזכר שר המשקים ביוסף. הוא אומר לפרעה שיש את הבחור הזה, שפתר את חלומו שנתיים קודם לכן, ומציע לפרעה להביא את יוסף לפתור את החלום.

 

יוסף מוצא מן הכלא, מגולח ומקולח ומולבש בהתאם למפגש עם מלך מצרים, מתייצב לפני פרעה ומפענח את החלום: על ארץ מצרים עתידות לבוא שבע שנות שובע ושפע, ומיד אחריהן שבע שנות רעב. יוסף מציע לפרעה גם את תכנית הפעולה: לשמור ולאגור תבואה בשבע השנים הטובות, כדי שאפשר יהיה לשרוד את שבע השנים הרעות. נראה שפרע קלט שמדובר כאן באדם שונה, אחר, פיכח מאוד, אולי אפילו עם השראה אלוהית. פרעה מלביש את יוסף בבגדי מלכות, ממנה אותו להיות המשנה למלך ומפקיד אותו על תוכנית איסוף התבואה.

 

ואכן, השנים הטובות באות, כפי שחזה יוסף, ואחריהן השנים הרעות, ולמצרים יש את התבואה הנדרשת כדי לשרוד אותן. יוסף הופך לאחד האנשים החשובים והמכובדים במצרים, עד כדי שפרעה אומר ליוסף את המשפט, הלא פחות ממדהים, הבא: " וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (בראשית מ"א, פסוק מ"ד). יוסף גם נישא בינתיים ומוליד שני ילדים, מנשה ואפרים.

 

השנים הקשות פוגעות גם בארץ כנען והרעב שם קשה מאוד. בהנחיית אביהם יעקב, יורדים האחים למצרים כדי להביא משם אוכל. ואז הדרמה עולה שוב לשיאים מדהימים; האחים פוגשים ביוסף אבל לא מזהים אותו. יוסף כן מזהה אותם. בהתאם למפגש עם האיש החשוב ביותר במצרים, משתחווים האחים לפני יוסף, כפי שחזה בחלומותיו בנערותו. יוסף מאשים את אחיו שהם מרגלים, אוסר את שמעון ושולח את האחים (שעדיין לא יודעים שמדובר באחיהם יוסף) חזרה לכנען, להביא את אחיהם הצעיר בנימין, כדי להוכיח שאינם מרגלים.

 

יעקב, האבא, שומע את הבשורות הקשות ומסרב לשלוח את בנימין: " וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה (בראשית מ"ב, פסוק ל"ח). אבל, כשהרעב נהיה בלתי נסבל, מתרצה יעקב ומאפשר לבניו לרדת חזרה למצרים יחד עם בנימין, לאחר שראובן מקבל עליו את האחריות לשלומו של האח הצעיר, כי זהו הסיכוי היחיד להינצל מרעב.

 

 

והדרמה ממשיכה: האחים מגיעים למצרים עם בנימין ומובאים שוב בפני יוסף. יוסף מתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה בנימין ובוכה בחדר צדדי. הוא משחרר את שמעון, יושב עם האחים לסעודה ומצייד אותם בתבואה רבה. אולם לצד זאת הוא מורה למשרתו להחביא גביע כסף באמתחתו של בנימין.

 

כשמבקשים האחים לצאת חזרה לארץ כנען, הם נעצרי על ידי משרתו של יוסף ומואשמים בגנבת הגביע. האחים המופתעים מכחישים בתוקף וכמי שמשוכנעים שלא גנבו דבר, קובעים: אם יימצא אצל מי מהם הגביע, הוא יומת וכל שאר האחים יישארו כעבדים במצרים. בחיפוש נמצא הגביע המוטמן בכליו של בנימין. האחים המופתעים מבקשים שיוסף יאפשר לבנימין לחזור אל אביו בארץ כנען והם, שאר האחים, יישארו עבדים במצרים. האחים מבקשים את רחמיו של יוסף על אביהם, כי אם לא יחזור בנו הצעיר, לאחר שאיבד כבר את בנו האחר (הלא הוא יוסף בעצמו), לא יוכל לשאת זאת האב וימות גם הוא מצער: "וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃ וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה (בראשית מ"ד, פסוקים ל'-ל"א).

 

מה יקרה הלאה? האם יוסף יסכים לבקשת האחים? האם ישלח את האחים חזרה אל יעקב ללא בנימין? על כל זאת ועוד, בפרק הבא. וואו וואו וואו – המתח מטורף!

תמונה: מצרים ניצלת בידי יוסף

L'Egypte sauvée par Joseph, Abel de Pujol, 1827


bottom of page