הבדל של פ' אחת, ולמעלה מחצי מיליון דונם
- Nir Topper
- 13 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
מאחורי הנופים החקלאיים והמושבות הוותיקות של ישראל עומדים שני ארגונים היסטוריים בעלי שמות דומים — יק"א ופיק"א — שהקשר וההבדל ביניהם מקפלים בתוכם פרק משמעותי בתולדות ההתיישבות בארץ.
יק"א (יידיש - "יידישע קאָלאָניזאַציע אַסאָסיאַציע", אנגלית: JCA- Jewish Colonization Association, עברית - "החברה היהודית להתיישבות") הוקמה בשנת 1891 על ידי הברון מוריס הירש. מטרתה המקורית של יק"א הייתה עולמית: לסייע ליהודי מזרח אירופה שסבלו מרדיפות, להגר ולהקים קהילות חקלאיות במקומות שונים בעולם — ובראשם ארגנטינה, שם הוקם מפעל ההתיישבות הגדול ביותר של החברה, אך גם בברזיל ובקנדה
מעורבותה של יק"א בארץ ישראל החלה עוד בסוף המאה ה-19: לאחר מות הברון הירש בשנת 1896 החלה החברה לתמוך במושבות אחדות שלא היו בחסות הברון רוטשילד, ובראשית 1899 אף רכשה את אדמות סג'רה בגליל התחתון. אולם נקודת המפנה הגדולה הגיעה בשנת 1900. באותו שלב, הברון אדמונד דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"), שתמך כלכלית במושבות העלייה הראשונה (כמו זכרון יעקב, ראש פינה וראשון לציון), הכיר בכך ששיטת הפקידות שהנהיג — שהצילה אמנם את המושבות אך יצרה תלות מתמשכת, הפסדים כספיים ומתחים בין הפקידים לאיכרים — מיצתה את עצמה, ונדרש שינוי עמוק במודל הניהול. הוא העביר את ניהול המושבות לידי יק"א, תוך שהוא ממשיך לעמוד בראש הוועדה שהוקמה לצורך כך ולממן את פעילותה. פקידי יק"א הובילו מהלך של התייעלות מקצועית, קידמו את עצמאותם הכלכלית של האיכרים והדריכו אותם לעבור לגידולי שדה ולחקלאות מודרנית, במקום להישען על תמיכה כספית רציפה. בנוסף לניהול המושבות הקיימות, יק"א רכשה קרקעות והקימה יישובים חדשים, במיוחד באזור הגליל התחתון, כדוגמת אילניה (סג'רה), יבנאל וכפר תבור.
פיק"א (ייידיש: "פאלעסטינע יידישע קאלאניזאציע אסאסיאציע", אנגלית: Palestine Jewish Colonization Association, עברית: "החברה להתיישבות יהודית בארץ-ישראל") - בראשית שנות ה-20 החליט הברון אדמונד דה רוטשילד להפריד את הפעילות ההתיישבותית בארץ ישראל מהפעילות העולמית של יק"א. הוא הציע ליק"א להפוך את הוועדה הארצישראלית שפעלה במסגרתה לחברה עצמאית, שתישא במלוא האחריות לפיתוחה החקלאי והתעשייתי של הארץ. ההצעה התקבלה, ובשנת 1924 הוקמה פיק"א כישות משפטית וארגונית נפרדת, ובראשה הועמד בנו של הברון, ג'יימס דה רוטשילד.
בניגוד ליק"א, שהמשיכה לפעול גם ברחבי העולם, פיק"א התמקדה אך ורק בגבולות ארץ ישראל. החברה רכשה קרקעות נרחבות, השלימה את ייבוש ביצות כבארה (בסמוך לג’סר א-זרקא, שהחל בראשית שנות ה-20, ותמכה במפעלי תעשייה בארץ — בהם הטחנות הגדולות בחיפה, מפעל המלח בעתלית ובית החרושת "נשר". לצד זאת הקימה פיק"א יישובים חדשים, כדוגמת פרדס חנה (1929), והמשיכה את מסורת מפעל רוטשילד לקרוא ליישובים על שם בני המשפחה — כפי שנקראו לפניה בנימינה על שם הברון עצמו, גבעת עדה על שם רעייתו ופרדס חנה על שם בת המשפחה מלונדון.
תרומתה ההיסטורית של פיק"א הגיעה לסיומה באופן אצילי בשנים 1957–1958, לאחר שמדינת ישראל כבר קמה וביססה את עצמה. ג'יימס דה רוטשילד גמר בדעתו לפרק את החברה ולהעביר את נכסיה למדינה, ולאחר מותו במאי 1957 הוציאה את המהלך אל הפועל אלמנתו, דורותי דה רוטשילד, שכיהנה כנשיאת פיק"א וניהלה לשם כך חליפת מכתבים עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון. במסגרת זו הועברו מרבית אדמותיה ונכסיה של החברה — כ-50 יישובים ושטחים בהיקף של כחצי מיליון דונם לידי מדינת ישראל והקרן הקיימת לישראל. בצוואתו אף הוריש ג'יימס את התרומה להקמת משכן הכנסת. בכך תרם בית רוטשילד תרומה עצומה לעיצוב הבעלות הציבורית על הקרקעות במדינה.
לקריאה נוספת על משפחת רוטשילד והפעילות שלה בארץ ישראל:
--
---
----
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי, הישארו מעודכנים כשאני מעלה משהו חדש:
וואטסאפ: nirtopper.com/whatsapp-channel
👈תוכן עשיר ומגוון זמין עבורכןם אצלי בבלוג; היסטוריה, חברה ותרבות בישראל:
הברון מוריס הירש, הקים את יק"א בשנת 1891. תמונה: Public domain, via Wikimedia Commons
אנשי פיק"א בביצות כבארה בשנות ה-20. מימין לשמאל: יואל (ז'ול) רוזנהק, מנכ"ל; שמואל גולדמן, מהנדס; צבי הנרי פרנק, דירקטור; משה גינזבורג, גזבר כללי; ועמרם חזנוב, אגרונום.
תמונה:
The David B. Keidan Collection of Digital Images from the Central Zionist Archives (via Harvard University Library). Public domain, via Wikimedia Commons
מפת ביצות כברה, מפה משנת 1870.
An 1870s map of the area of Kabara, Haifa from the PEF Survey of Palestine. Public domain, via Wikimedia Commons
--
תגובות