משהו ב: משהו, והפעם: כתובות נדירות ב: תל גזר

תל גזר הוא אחד האתרים הבודדים בארץ ישראל שהעניק שני סוגים שונים של ממצאים אפיגרפיים (כתובות) בעלי חשיבות יוצאת דופן: לוח גזר מהמאה ה-10 לפנה"ס, שהוא אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו; וכתובות "תחם גזר" מהתקופה ההלניסטית, שהפכו את גזר לעיר המקראית הראשונה שזוהתה בוודאות באמצעות כתובות. שני הממצאים, שנפרדים זה מזה בכשמונה מאות שנה, מעידים על חשיבותה המתמשכת של גזר כמרכז של כתיבה, ניהול ותרבות לאורך תקופות ארוכות.

תל גזר הוא עיר-מדינה קדומה וצומת אסטרטגי קריטי החולש על התפר שבין דרך הים למרגלות הרי יהודה והדרך העולה לירושלים. האתר נחשב לאחד התלים המרתקים בישראל בזכות רצף התיישבותי של למעלה מ-3,000 שנה, אם כי עם הפסקות מסוימות. ההתיישבות הראשונה באתר מתוארכת לסוף האלף ה-4 לפנה"ס, בתקופה הכלקוליתית, אז חיו תושביו במערות מגורים גדולות שנחצבו בסלע הגבעה. לאורך תקופת הברונזה התיכונה (בין השנים 2,000 ל-1,550 לפנה"ס לערך) הגיעה גזר לשיאה כעיר כנענית אדירה ומבוצרת, הכוללת את מפעל המים הגדול והעתיק ביותר שנתגלה במזרח הקדום ומערך מצבות ייחודי שנועד, על פי הפרשנות המקובלת כיום, לציון ברית או אירוע חשוב.

בתקופת הברזל נבנו בתל גזר שער מרשים המורכב משישה תאים וחומת סוגרים, עדות למרכזיותה המנהלית. תיארוך השער והחומה שנוי במחלוקת מחקרית: בעוד ש"הכרונולוגיה הנמוכה" של ישראל פינקלשטיין ייחסה אותם למאה ה-9 לפנה"ס, מחקר רדיוקרבון מקיף שפורסם בשנת 2023 תיארך את הקמתם לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס, בתקופה המתאימה לימי שלמה על פי הכרונולוגיה המקראית.

תל גזר שימש כמרכז חשוב גם בתקופה ההלניסטית, אז נכבש על ידי שמעון החשמונאי (בשנת 142 לפנה"ס לערך) שהפך אותו למעוז יהודי. הנטישה של התל כמרכז עירוני התרחשה בתקופה הרומית הקדומה; כבר מימי הורדוס איבד האתר את חשיבותו כעיר גבול, ולקראת סוף תקופת בית שני (70 לספירה) שימש כאחוזה פרטית בלבד. בהמשך עברה האוכלוסייה בהדרגה ליישובי פרזות במישור הפורה שמסביב, והחשיבות האסטרטגית של הגבעה המבוצרת דעכה לטובת מרכזים שקמו מאוחר יותר באזור, כמו אמאוס (ניקופוליס) בתקופה הרומית-ביזנטית ורמלה בתקופה המוסלמית הקדומה.

חשיבותה ההיסטורית של גזר משתקפת היטב במקורות הכתובים: היא נזכרת לראשונה בממצא כבר במאה ה-15 לפנה"ס, ברשימת הערים שנכבשו על ידי פרעה תחותמס השלישי, המופיעה במקדש אמון בכרנך שבמצרים. במקרא, האזכור הראשון של העיר מופיע בספר יהושע (י', ל"ג), שם מתואר הורם מלך גזר כמי שעלה לעזרת לכיש במלחמתה נגד יהושע ובני ישראל.

לוח גזר הוא אחד הממצאים הארכיאולוגיים המרתקים והעתיקים שהתגלו בארץ, המתוארך למאה העשירית לפני הספירה — על פי הסיפור המקראי אלו הם ימי ממלכת ישראל המאוחדת. מדובר בלוח אבן גיר קטן (כ-11 על 7 סנטימטרים) שעליו חרוטה כתובת בת שבע שורות בכתב שמיטי צפון-מערבי קדום; החוקרים חלוקים בשאלה האם הכתב הוא פלאו-עברי או פיניקי, והאם השפה היא עברית קדומה או פיניקית. הכתובת מפרטת את מחזור העונות החקלאי לאורך השנה, ומונה שמונה תקופות — מחודשי האסיף ועד לקטיף פירות הקיץ — המשקפות את הקשר העמוק שבין תושבי הארץ הקדומים למחזורי האדמה והטבע. חשיבותו הבלשנית של הלוח רבה, שכן הוא אחת העדויות הקדומות ביותר לשימוש בכתב באזורנו. בקרב החוקרים מתנהל דיון ער לגבי מהותו: יש הרואים בו תרגיל כתיבה של תלמיד, אחרים מציעים שמדובר בשיר עם פופולרי או בשיר ילדים, ויש המפרשים אותו ככלי לגביית מסים מחקלאים. בכל מקרה, הלוח מהווה צוהר נדיר לאורח החיים החקלאי בארץ ישראל בתקופת הברזל. הממצא, שהתגלה בתל גזר בשנת 1908 על ידי הארכיאולוג האירי מקאליסטר, מחזק את הבנתנו לגבי התפתחות הכתב והארגון החברתי באזור בתקופה זו. כיום הלוח המקורי שמור במוזיאון המזרח העתיק באיסטנבול, והעתק שלו מוצג במוזיאון ישראל בירושלים.

תל גזר עצמו זוהה לראשונה בשנת 1871 על ידי החוקר הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שקישר בין השם הערבי "תל אל-ג'זר" לעיר המקראית. זיהוי זה אושש באופן נדיר עם גילוין של שלוש-עשרה כתובות גבול סביב התל, הכוללות את המילים "תחם גזר" בכתב עברי מרובע, ולצדן שמות בכתב יווני — על רוב האבנים מופיע השם "אלקיוס" ועל שתיים נוספות השמות "ארכילאוס" ו"אלכסא". כתובות אלו מהוות עדות ארכיאולוגית יוצאת דופן המזהה אתר בשמו המקורי עוד בעת העתיקה, והפכו את גזר לעיר המקראית הראשונה שזוהתה בוודאות באמצעות כתובות.

תיארוך הכתובות שנוי במחלוקת: חלק מהחוקרים מייחסים אותן לתקופה החשמונאית (המאה ה-2 לפנה"ס) ומקשרים אותן ליישוב מחדש של גזר על ידי יהודים לאחר כיבושי שמעון החשמונאי, ואילו חוקרים אחרים מתארכים אותן לתקופת הורדוס (סוף המאה ה-1 לפנה”ס) ומזהים את השמות עם בני משפחת אצילים מחצרו, הידועים מכתבי יוסף בן מתתיהו. בנוגע למטרת הכתובות, פרשנותו המקורית של קלרמון-גנו, שראה בהן סימון "תחום שבת" עבור האוכלוסייה היהודית, נדחתה ברובה לאחר שנמצאו כתובות נוספות שפיזורן אינו תואם פרשנות זו. ההסבר המקובל כיום הוא שהכתובות סימנו גבולות בין אחוזות קרקע פרטיות, או בין אדמות העיר לאחוזות אלו, כאשר שלושת השמות השונים מייצגים ככל הנראה שלושה בעלי קרקעות שונים שהחזיקו בשטחים סביב התל.

--

---

----

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי, קבלו עדכון כשעולה מאמר חדש:

טלגרם: nirtopper.com/telegram-channel

וואטסאפ: nirtopper.com/whatsapp-channel

👈תוכן עשיר ומגוון זמין עבורכןם אצלי בבלוג; היסטוריה, חברה ותרבות בישראל:

nirtopper.com/he

תמונה 1 - העתק של "לוח גזר", הנמצא באתר תל גזר. צילום: ניר טופר

תמונה 2 - הירידה אל מערכת המים, תל גזר. צילום: ניר טופר

תמונה 3 - מקדש המצבות, תל גזר. צילום: ניר טופר.

תמונה 4 - חלק מהמקדש הכנעני, עם לוח הסבר של האתר, תל גזר. צילום: ניר טופר.

תמונה 5 - כתובת תחום גזר מס' 5 שצולמה באתר. בכתובת כתוב בעברית תחמגזר ובמהופך ביוונית: ΑΛΚΙΟΥ שפירושו: של אלקיוס. מקור: מאת גיל מאסטרו Gil Maestro - גיל מאסטרו Gil Maestro, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=27721854 ולצידה: העתק כתובת "תחום גזר" מס' 1 בבית תבור בירושלים. מקור: מאת תמר הירדני - יצרתי, ייחוס, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=438808

#nir_topper #tourguide #history #society #culture #israel #travel #tourism #archaeology #Bible #AncientHistory #ThutmoseIII #Gezer #Excavation #Joshua #ArchaeologyIsrael #ClermontGanneau #Inscriptions #HasmoneanPeriod #ניר_טופר #היסטוריה #חברה #תרבות #ישראל #טיולים #תיירות #ארכיאולוגיה