מה הקשר בין מלחמת קרים בין רוסיה וטורקיה באמצע המאה ה-19 וקו הרקיע של מרכז ירושלים של ימינו?
מלחמת קרים פרצה ב-1853 בין רוסיה לעות'מאנים, ומ-1854 גררה לתוכה גם את בריטניה וצרפת (ובהמשך את סרדיניה). בין עילותיה המיידיות היה המאבק בין צרפת, פטרונית הקתולים, לרוסיה, פטרונית האורתודוקסים, על השליטה במקומות הקדושים לנצרות בבית לחם ובירושלים. ניצחון בעלות הברית חיזק את מעמדן של בריטניה וצרפת באימפריה העות'מאנית. כחלק מהתגמול מצד האימפריה העותמאנית הדועכת, פרסם הסולטאן עבדול-מג'יד הראשון צו רפורמה שהבטיח שוויון זכויות לנתיניו הלא-מוסלמים, ובאותה שנה העניק לנפוליאון השלישי, בהכרת תודה, את כנסיית סנט אן בירושלים. רוסיה, שנכשלה בניסיונה להבטיח לעצמה פטרונות על האורתודוקסים בני האימפריה העות'מאנית, פנתה לבניית נוכחות דתית ותרבותית בארץ ישראל: קונסוליה ב-1858, ומ-1860 מתחם הרוסים בירושלים. תוצאות השינוי הזה ניצבות עד היום בלב העיר.
צו הרפורמה של 1856 לא יצר את הנוכחות האירופית בירושלים, אך האיץ אותה. החדירה האירופית לארץ ישראל החלה כבר בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19, עם פתיחת הקונסוליות (הבריטית ב-1838), הקמת הבישופות האנגליקנית-פרוסית ב-1841 ומינויו של פטריארך לטיני ב-1847. אך לאחר מלחמת קרים, עם מעמדן המחוזק של בריטניה וצרפת והבטחת הסולטאן כי זרים יוכלו להחזיק קרקע (הבטחה שיושמה בחוק רק ב-1867), החריפה התחרות בין המעצמות על השפעה בעיר. הן הקימו בירושלים ובסביבתה מתחמים גדולים, בתי חולים, אכסניות וכנסיות, חלקם מחוץ לחומות העיר העתיקה, כביטוי בולט לנוכחותן. הרוסים, שיוקרתם נפגעה קשות במלחמה ושביקשו לשמר את מעמדם כפטרוני האורתודוקסים במזרח, בחרו בדרך אחרת מזו שנכשלה: במקום כוח צבאי, נוכחות דתית ואזרחית רחבת היקף.
בין 1857 ל-1860 רכשה רוסיה, בגיבוי הצאר אלכסנדר השני, שטח נרחב סמוך לפינה הצפונית-מערבית של חומות העיר העתיקה, אזור ששימש קודם לכן מגרש מסדרים של הפרשים העות'מאנים (המיידאן). מכיוון שהחוק העות'מאני אסר אז על זרים לרכוש קרקע, הרכישות הראשונות נעשו באמצעות מתווכים. על השטח הזה הוקם מגרש הרוסים (ברוסית: Русское подворье, "החצר הרוסית"; בערבית: אל-מוסקוביה). המתחם תוכנן כיחידה חצי-אוטונומית שנועדה לספק את צורכיהם של אלפי צליינים רוסים שהגיעו ארצה מדי שנה, בעיקר לקראת חג הפסחא האורתודוקסי. רבים מהם היו איכרים פשוטים שעשו מסע ארוך ומפרך, חלקם באונייה וחלקם אף ברגל. המתחם כלל אכסניות נפרדות לגברים ולנשים, בית חולים, קונסוליה ובניין המשלחת הכנסייתית, ובמרכזו ניצבה קתדרלת השילוש הקדוש. ב-1890 הוקף בחומה עם שערים.
בלב המתחם ניצבת קתדרלת השילוש הקדוש, שנחנכה ב-1872 לאחר בנייה שנמשכה יותר מעשור: היסוד הונח ב-1860, חזיתה הושלמה ב-1864, ואז נעצרה הבנייה מטעמי תקציב. הקתדרלה, שתוכננה כבזיליקה בתכנית צלב, עם ספינה מרכזית ושתי ספינות צד, בנויה מאבן מקומית בהירה והבולטת בכיפותיה הירוקות. סגנונה נאו-ביזנטי בהשפעה רוסית, והיא נועדה לשמש מוקד רוחני לצליינים ולמשלחת הכנסייתית, ובה בעת להדגיש את הנוכחות הרוסית בעולם האורתודוקסי. בנוף הירושלמי של אותם ימים היא הייתה מבנה יוצא דופן.
מגרש הרוסים היה אחד המבנים הראשונים שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה, ומהמונומנטליים שבהם, ובכך סימן את תחילתו של תהליך שבו ירושלים החלה לצאת מבין החומות. התהליך הונע ממגוון גורמים, בהם צפיפות ותברואה ירודה בעיר העתיקה, תחושת ביטחון גוברת מחוץ לחומות ושינויים ביחסי העות'מאנים והמעצמות, ובצדם התחרות הבין-מעצמתית על השפעה ויוקרה. המתחם, פרי התגובה הרוסית לתבוסה במלחמת קרים, הוסיף לנוף ירושלים מבנים בסגנון אירופי בולט, והוא נותר אחד המתחמים ההיסטוריים המרכזיים של העיר. חלק ממבניו משמשים כיום את משטרת ישראל ואת בתי המשפט.
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי, הישארו מעודכנים כשאני מעלה משהו חדש:
וואטסאפ: nirtopper.com/whatsapp-channel
Photo by: Shaul1
