top of page
תמונת הסופר/תNir Topper

רמות מנשה

רָמות מְנַשֶּׁה, חבל ארץ במרכז הכרמל, בין נחל עירון (ואדי עארה) בדרום-מזרח, עמק יזרעאל בצפון-מזרח, נחל יקנעם ונחל תות (ואדי מילח) בצפון, רכס הכרמל ובקעת הנדיב במערב. חלקו המערבי הוא גבעות נמוכות, ההולכות וגבוהות לכיוון מזרח, שם יורדות בחדות לעבר עמק יזרעאל. הגובה הממוצע של האזור הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. ברמות מנשה מעיינות רבים, וחלק מהנחלים זורמים לאורך רוב ימות השנה.


בתחומי הפארק קיימים יער מחטני, יער של אלון התבור, יער מעורב, שטחי בתה, שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכאולוגיים, נחלים ומעיינות. בין האתרים הבולטים בפארק: עמק השלום, מערת הפלמ"ח, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, מעין עין ריחניה, גבעת הרקפות ויער הזורע.


רוב אזור רמות מנשה משמש כקרקע חקלאית או כשטחי מרעה אך בערוצי הנחלים ובאזורים מסוימים נשמרה הצמחייה הטבעית הכוללת סירה קוצנית, אלון התבור, חרוב, תורמוס ההרים, כלנית מצויה ורקפת מצויה (בחורף ובאביב), תות עץ ויערות מחטניים בנטיעת קק"ל. בין בעלי החיים ניתן למנות את טריטון הפסים, קרקל, צבי ארץ ישראלי, בז ומיני זוחלים. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. החל מיוני 2011, נקרא הפארק בשם "מרחב ביוספרי רמות מנשה".


רכישת קרקעות על ידי מוסדות ציוניים החלה ב-1917, כאשר פיק"א רכשה חלקות קטנות יחסית. ב-1935 החלו החברות הכשרת היישוב ו"צור" (עבור הקרן הקיימת) לרכוש אדמות בכמות גדולה יותר.

בעקבות פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 החל גל התיישבות יהודית נוסף ברמות מנשה שנמשך עד קום המדינה במטרה ליצור רצף יישובי-יהודי בין מישור החוף לבין עמק יזרעאל. היישוב הראשון שאוכלס היה ג'וערה. לקראת קום המדינה שימשו הגבעות של רמות מנשה את ארגון ההגנה כשטח אימונים, ובהן גם נערך קורס הקצינים של ההגנה.



bottom of page