הסטארט־אפ של האפיפיור ששינה את המזרח התיכון
- Nir Topper
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
במשך כמאתיים שנה, בין המאה ה-11 למאה ה-13, שטף את המזרח התיכון נחשול אדיר של אמונה, פלדה ושאיפות אימפריאליות. אנו נוטים לחשוב על מסעות הצלב כרצף קרבות, אך למעשה מדובר בתנועת הגירה המונית שכונתה בפי הצלבנים "אאוטרמר" (Outremer) – הארץ שמעבר לים. זה לא התחיל רק מאמונה דתית; אירופה של אותה תקופה בעבעה מלחצים כלכליים ואלימות פנימית. האפיפיור אורבנוס השני, בנאום היסטורי בקלרמון ב-1095, יצר את "הסטארט-אפ" הגאוני של ימי הביניים: הוא תיעל את האלימות האירופית החוצה והבטיח "כרטיס כניסה לגן עדן" לכל מי שיצא לשחרר את ירושלים.
בנאומו חוצב הלהבות, אורבנוס לא רק הבטיח מחילה, אלא זעזע את שומעיו בתיאורים גראפיים על חילול המקומות הקדושים וסבלם של הנוצרים במזרח תחת עול האסלאם. הוא קרא לאבירי אירופה לחדול ממלחמות האחים ביניהם ולהתאחד למען מטרה עליונה: "הוציאו את הארץ ההיא מידי העם המרושע ושעבדו אותה לעצמכם", הוא זעק, כשהוא מציג את ארץ הקודש כנחלתם החוקית שנגזלה. הקריאה "Deus vult!" (אלוהים רוצה בכך) סחפה לא רק אבירים, אלא המונים, איכרים ומשפחות שלמות שיצאו אל הלא נודע. בסך הכל, נהוג למנות שמונה מסעות צלב עיקריים שיצאו מאירופה במטרה להגיע לארץ ישראל ולשחררה, לצד אין-ספור "מסעות קטנים" וגלים בלתי פוסקים של עולי רגל ולוחמים שנעו מזרחה לאורך התקופה.
הנוכחות הצלבנית בארץ ישראל התחלקה לשתי תקופות שונות בתכלית. הממלכה הראשונה (1099–1187), שבירתה ירושלים, הייתה נועזת והתקפית, ממלכה שבנתה מבצרי ענק כמו מבצר כוכב הירדן (בלוואר). למעשה, תנופת הבנייה הייתה כה אדירה, עד כי ההערכות מדברות על כ-40 עד 50 מבצרים וביצורים שהוקמו ברחבי הארץ בתקופת הממלכה הראשונה בלבד. אולם, לאחר התבוסה המוחצת לצלאח א-דין בקרב קרני חיטין, קמה "ממלכת ירושלים השנייה" (1191–1291). באופן אירוני, בירתה כלל לא הייתה ירושלים אלא עכו. זו הייתה ממלכת חוף מסחרית, צרה וצפופה, שחיה על זמן שאול, אך הפכה למעצמה כלכלית בינלאומית בזכות הקשר הימי לאירופה והמסחר הער עם המזרח.
אחד החידושים המרתקים ביותר של התקופה היה לידתם של "המסדרים הצבאיים" – נזירים שהם גם לוחמים. הטמפלרים ("אבירי המקדש") לא היו רק לוחמי עילית, אלא הבנקאים הראשונים של המערב; הם פיתחו שיטה שאפשרה לצליין להפקיד כסף בלונדון ולמשוך אותו בעכו, בטוח משודדים. ההוספיטלרים, לעומתם, ניהלו בעכו בית חולים מתקדם בקנה מידה עולמי, עם סטנדרטים של היגיינה ובידוד שהקדימו את אירופה במאות שנים, לצד מערכות סניטציה מתוחכמות שזרמו לים.
לא רבים יודעים שהצלבנים היו גם תעשיינים. הם זיהו את הפוטנציאל הכלכלי האדיר של הלבנט והקימו בארץ ישראל תעשיית סוכר משגשגת שייצאה את "הזהב הלבן" לאירופה. האצילים האירופאים ("הפרנקים") שהגיעו לכאן, עברו תהליך של התמזרחות: הדור השני והשלישי זנחו את בגדי הצמר הכבדים לטובת גלימות משי, החלו לאכול תאנים, לימונים ושקדים, בנו בתים עם חצרות פנימיות לקירור ואימצו את תרבות בתי המרחץ. זה היה מפגש תרבויות שהוליד אדריכלות גותית בלב המזרח התיכון וקולינריה חדשה.
הסוף של הממלכה הצלבנית היה אכזרי ומוחלט. הממלוכים, שעלו לשלטון במצרים, החליטו לא רק לכבוש אלא למחוק. הסולטאנים ביברס ואל-אשרף ח'ליל נקטו במדיניות של הרס שיטתי של ערי החוף כדי למנוע מהנוצרים לשוב ולנחות בהן. בשנת 1291, עם נפילת עכו, הקיץ הקץ על 192 שנות שלטון צלבני. האירוניה ההיסטורית היא שדווקא ההרס הממלוכי הוא זה ששימר עבורנו את עכו הצלבנית; העיר הקדומה נקברה תחת הריסותיה ונשארה כקפסולת זמן מושלמת עד שנחשפה מחדש בעידן המודרני.
אך האם הצלבנים נעלמו באמת? פיזית הם גורשו, אך הארגונים שיצרו שרדו. הטמפלרים אמנם חוסלו, אך המסדר ההוספיטלרי (שהפך למסדר מלטה) והמסדר הטבטוני עברו טרנספורמציה מרתקת: מלוחמים עזים לארגוני צדקה ורפואה הומניטריים הפועלים עד היום ברחבי העולם. הם החליפו את החרב בסטטוסקופ ואת הכיבוש בסיוע לפליטים ונזקקים, כשהם משמרים את המורשת העתיקה של "לעזור, להגן, לרפא".
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
ההיסטוריה של הצלבנים בארץ ישראל היא הרבה יותר מסיפורי אבירים רומנטיים. זהו שיעור על מפגש בין-תרבותי, על עוצמה דתית, על כלכלה גלובלית מוקדמת ועל השרידות של רעיונות ומוסדות מעבר לזמן ולמקום. כשאנחנו מהלכים היום בסמטאות עכו או בין חורבות המונפורט, אנחנו פוסעים בתוך אחד הניסויים המורכבים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של המערב והמזרח.
תמונה 1: מבצר כוכב הירדן (בעברית ידוע גם בשמות יפה נוף וכוכב הרוחות, בערבית: كوكب الهوا (כַוכב אל-הוַא), ובצרפתית: Belvoir (בלווַּאר), או Coquet (קוקט) במקורות הצלבניים). שוכן בין הכנרת לבית שאן. אחד מתוך שני מבצרים כפולים (השני הוא קראק דה שבלייה שבמערב סוריה); לעיתים הם נקראים "מבצר בתוך מבצר" או מבצרים קונצנטריים), שנחשפו בממלכת ירושלים הצלבנית ובלבנט. בספרו "ארכאולוגיה של הצלבנים" מציין החוקר אדריאן בועז שהמבצר מהווה את הדוגמה המושלמת לסוג זה של מבצרים. הוא שימש נקודת מפנה בבנייה ובתכנון של מבצרים, והיה אבטיפוס "לכמה מהטירות המעולות שנבנו במערב". חוקר תולדות הצלבנים יהושע פראוור מכנה את המבצר "אחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים", ומציין שמדובר במבצר מפואר ויחיד במינו. מקור: ויקיפידה, כוכב הירדן.
תמונה 2: "צלב ירושלים" - הופיע על במת ההיסטוריה כסמל של ממלכת ירושלים הצלבנית, ובזמנו היה בעל עיצוב יוצא דופן ופורץ גדר. על פי החוק הראשון בהרלדיקה הוא חוק הטינקטורה: "אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע". על רקע זה בולטת בחירתו של גוטפריד מבויון - בשלט אצולה לבן (כסף) בעל חמישה צלבים צהובים (זהב) - עת הוכרז כשליטה של ממלכת ירושלים. ייתכן כי הבחירה בשלט זה נעשתה בהשראתה של טכניקת פלדת דמשק. מקור: ויקיפידה, צלב ירושלים
תמנה 3: נתיבים עיקריים שנבחרו במהלך מסע הצלב הראשון. מקור: ויקיפידה, מסעי הצלב
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
תגובות