העשור הנעלם שעיצב את המזרח התיכון: כשהמצרים שלטו בארץ ישראל (1831–1840)
- Nir Topper
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
רבים נוטים לחשוב שהמודרניזציה הגיעה לארץ ישראל עם המנדט הבריטי או העליות הציוניות, אבל האמת ההיסטורית מפתיעה הרבה יותר. בין השנים 1831 ל-1840, התרחש בארץ "רגע מכונן" (Formative Event) שטלטל את אמות הסיפים של האימפריה העות'מאנית המנומנמת. מוחמד עלי, שליט מצרים השאפתן, ובנו המוכשר אבראהים פאשא, כבשו את הארץ ("סוריה הגדולה") בסערה, במטרה להקים אימפריה ערבית מודרנית שתתחרה באיסטנבול. זה לא היה עוד כיבוש חולף; זה היה העשור שבו הונחו היסודות למדינה המודרנית, לבירוקרטיה, ואפילו לניצני הזהות המקומית.
השינוי היה טוטאלי. אבראהים פאשא, שהוביל את הכיבוש הצבאי המבריק (כולל מצור ברוטלי של חצי שנה על עכו), לא בא רק כדי לשלוט, אלא כדי לשנות סדרי עולם. הוא פירק את הפאודליזם המקומי, שבר את כוחם של השייח'ים והמשפחות החזקות, והקים שלטון מרכזי ריכוזי בדמשק. לראשונה, הוקמו מועצות ("מג'ליס אל-שורא") ששילבו נציגים מוסלמים, נוצרים ויהודים יחד – מהלך מהפכני שנועד ליצור גוף מייצג ולנטרל את ההגמוניה הישנה.
אחת הרפורמות הדרמטיות ביותר נגעה למעמד המיעוטים. השלטון המצרי ביטל את חוקי ה"ד'ימה" המשפילים: ליהודים ולנוצרים הותר ללבוש בגדים כרצונם, לרכוב על סוסים, ואף לשפץ בתי תפילה ללא אישורים מיוחדים (כך שופצו ארבעת בתי הכנסת הספרדיים בירושלים). הוקמו בתי דין אזרחיים שדנו לפי קודקס חוקים אחיד ולא לפי ההלכה האסלאמית. צעדים אלו, שנועדו לקדם שוויון ורציונליזציה, עוררו זעם רב בקרב האוכלוסייה המוסלמית השמרנית, שראתה בכך פגיעה בקדושת האסלאם.
אבל לקידמה היה מחיר דמים כבד. המודרניזציה המצרית דרשה משאבים אדירים. הוטלו מיסים כבדים, הונהגו מונופולים ממשלתיים על תוצרת חקלאית, והגרוע מכל מבחינת התושבים – גיוס חובה לצבא המצרי. הלחץ התפרץ ב"מרד הפלאחים" של 1834, אירוע מכונן שבו התאחדו לראשונה עירוניים, כפריים ובדואים נגד השלטון הזר. המורדים אף הצליחו לחדור לירושלים ולהשתלט עליה לזמן קצר (המסורת מספרת שנכנסו דרך מערכת הביוב), ואבראהים פאשא עצמו נאלץ להתבצר במגדל דוד. התגובה המצרית הייתה אכזרית: טבח בחברון, הגליית אלפים למצרים והרס כפרים.
השלכות העשור הזה ניכרות בנוף האנושי שלנו עד היום. כדי ליישב את הארץ ולבסס שליטה, המצרים עודדו הגירה של פלאחים ממצרים לארץ ישראל. כך הוקמו שכונות מצריות ביפו (כמו אבו כביר), ברמלה ובעמק הירדן. המשפחות המצריות הללו נטמעו באוכלוסייה המקומית, אך שמות המשפחה הנפוצים כמו "אל-מצרי" הם עדות חיה לאותו גל הגירה. במקביל, האליטות השתנו: משפחות שתמכו במצרים, כמו משפחת עבד אל-האדי, צברו כוח עצום על חשבון האליטות הוותיקות.
👈הצטרפו לערוץ הוואטסאפ (השקט) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
העשור המצרי היה זרז מרכזי לחדירת המערב לארץ־ישראל. מוחמד עלי, שביקש הכרה בינלאומית, פתח את הארץ לפעילות דיפלומטית אירופית. ב־1838 נפתחה הקונסוליה הבריטית הראשונה בירושלים, ואחריה באו מעצמות נוספות. לא היה זה ראשית הקפיטולציות, אך זה היה שלב של העמקת ההשפעה הזרה. ההתערבות הצבאית הבינלאומית ב־1840, שכללה הפגזה בריטית על עכו, סיימה את השלטון המצרי — אך כשהעות’מאנים חזרו, הם כבר לא יכלו להשיב את המצב לקדמותו. הארץ השתנתה.
בפעם הבאה שאתם מטיילים ביפו, בעכו או בסמטאות ירושלים, זכרו את העשור הקצר והסוער הזה. הוא הוכיח שארץ ישראל אינה סתם פרובינציה נידחת, אלא צומת אסטרטגי עולמי. הכיבוש המצרי ניפץ את המבנים של ימי הביניים וגרר את הארץ, לעיתים בכוח הזרוע, אל תוך העידן המודרני. ההיסטוריה שלנו מורכבת מרבדים על גבי רבדים, והעשור המצרי הוא ללא ספק אחד הרבדים המרתקים והמשפיעים ביותר שקבורים מתחת לפני השטח.
תמונה: מוחמד עלי פאשא - محمد علي باشا
👈הצטרפו לערוץ הוואטסאפ (השקט) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
#nir_topper #tour_guide #archaeology #history #society #israel #travel #culture #ניר_טופר #מורה_דרך #ארכיאולוגיה #היסטוריה #ישראל #טיולים #תרבות #חברה #MiddleEastHistory #OttomanEmpire #IbrahimPasha #Egypt #JerusalemHistory #Jaffa #Acre #ModernHistory #Genealogy #היסטוריהשלהמזרח_התיכון #ירושלים #עכו #יפו #מוחמד_עלי #שורשים #התקופה_העותמאנית
תגובות