top of page
חיפוש

האימפריה, הפלאחים והפרג: אובליסק בודד בשפלה חושף רובד נוסף של מלחמת העולם הראשונה

  • תמונת הסופר/ת: Nir Topper
    Nir Topper
  • לפני 19 שעות
  • זמן קריאה 3 דקות

בלב שפלת יהודה, סמוך לאפיק נחל שורק, ניצב אובליסק אבן בודד שמספר סיפור אחר על מלחמת העולם הראשונה. בזמן שבתי הקברות הצבאיים הבריטיים ברמלה או בירושלים מפארים את גבורתם של קצינים אירופאים, האתר הזה – המוכר כ"בית הקברות המוסלמי בתחנת צומת" (Junction Station) – הוא עדות אילמת לטרגדיה אנושית של פועלי כפייה וחיילים שקופים ממעמקי האימפריה. כאן, בוואדי צראר, קבורים 112 מצרים, 7 הודים ו-3 עות'מאנים.


תחנת צומת הייתה הלב הפועם של הלוגיסטיקה העות'מאנית. בנקודה זו התחברו המסילה הצבאית דרומה והמסילה הוותיקה יפו-ירושלים. גנרל אלנבי הבין שכיבוש התחנה הוא המפתח לניתוק הצבא הטורקי ופריצת הדרך לירושלים. ב-14 בנובמבר 1917, לאחר קרב עקוב מדם ברכס מוגאר, כבשה הדיוויזיה ה-75 (שהורכבה ברובה מגדודי חי"ר הודיים) את האתר. עם הכיבוש, הפכה התחנה למרכז רפואי עצום שקלט אלפי פצועים מהקרבות הקשים בנבי סמואל, אך לצד הפצועים הוקם שם גם מתקן שחשף את הפנים המעמדיות של המלחמה: בית חולים נפרד לחיל העבודה המצרי (ELC).


הנתון המזעזע ביותר באנדרטה הוא הסטטוס של החללים המצריים: מתוך 112 חללים, 111 מוגדרים כ"אלמונים". אלו לא היו חיילים שנפלו בקרב פנים אל פנים, אלא פלאחים מצריים שגויסו בכפייה ושימשו כחוט השדרה הלוגיסטי של האימפריה. הם מתו מתשישות, רעב ומחלות בתנאים שתוארו במחקרים מודרניים כמעט כ"מחנות כפייה". הניצול הזה היה אחד הגורמים המרכזיים שהתסיסו את מצרים והובילו למהפכת 1919 נגד הכיבוש הבריטי.


העוול הזה לא צמח בחלל ריק. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בריטניה הידקה את אחיזתה במצרים והפכה אותה לבסיס צבאי ולוגיסטי עצום, תוך התעלמות מצרכי האוכלוסייה המקומית. המעבר המאולץ מגידולי חיטה לכותנה, לצד האינפלציה הדוהרת והביקוש הצבאי למזון, יצרו מחסור קיומי בקרב ההמונים. הגיוס ל"חיל העבודה", שהחל כהתנדבותי והפך לכפייה ברוטאלית, נתפס בעיני הפלאחים המצרים לא רק כשיעבוד פיזי אלא גם כבגידה דתית – הרי הם נאלצו לשרת מלך נוצרי זר נגד הסולטאן העות'מאני, שנתפס בעיניהם כח'ליף האסלאם. מציאות זו הפכה את מצרים לחבית חומר נפץ של כעס ומירמור, שהעמיקה את העוינות מול הממסד הבריטי.


לצד המצרים נקברו 7 לוחמים מוסלמים מצבא הודו הבריטי, וכן 3 חיילים טורקים שמתו בשבי לאחר שאושפזו בבית החולים הבריטי. המפגש הזה בין אויבים ובעלי ברית תחת אדמה אחת, כולם מוסלמים שנקברו בהתאם למנהגי דתם בנפרד מהחיילים הנוצרים, מדגיש את המורכבות הדתית והאתנית של חיל המשלוח המצרי (EEF). בעוד שהחיילים ההודים ההינדים והסיקים נשרפו על פי אמונתם ואפרם פוזר או הונצח במקומות מרוחקים, האובליסק בוואדי צראר נותר העדות הפיזית היחידה בשטח לאלו שנאחזו בקרקע.


👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:


סיפורה של האנדרטה הוא גם סיפור של מאבק אזרחי נגד השכחה. בשנת 1961, הוועדה לחללי האימפריה (CWGC) החליטה שהאתר "אינו ניתן לתחזוקה" ונטשה אותו. הזיכרון נעקר מהנוף והועבר ללוח הנצחה גנרי ברמלה. האובליסק הופקר לצמחיית פרא, והכתובות בערבית ובאנגלית דהו עד שנעלמו כמעט לחלוטין. לפי תיעוד מחקרי-שטח שנעשה בידי חובבי מורשת, ובהם ג׳ו פרלוב, האתר זכה בשנים האחרונות ליותר תשומת לב. במקביל, העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל (בראשות ערן תירוש) קיימה במקום טקסי זיכרון ופעילות הנצחה.


במהלך השנים האחרונות קידמה שגרירות הודו בישראל את Junction Station Cemetery כחלק מ-India Trail in the Holy Land, פרויקט רשמי להנצחת תרומת חיילים הודיים במלחמת העולם הראשונה. במסגרת זה נערכו באתר טקסי הנצחה ופגישות עם קהילות וארגונים שונות, כולל הנחת זרים ופרחים לזכר חללי ההודיים שמקום נקברו. כמו כן התקיימו טקסים אחרים על ידי השגרירות באתרים הנצחה הודים נוספים בישראל.

הביקור בתחנת צומת מציג רובד נוסף של ההיסטוריה הגלובלית שעברה כאן. זוהי תזכורת לכך שמאחורי כל תנועת כוחות גדולה עומדים בני אדם – חלקם מעוטרים וחלקם אלמונים – ושיש חובה מוסרית להבטיח שגם אלו שנדחקו לשולי דפי ההיסטוריה יזכו להכרה ולכבוד המגיע להם.


קישור למיקום האנדרטה: https://maps.app.goo.gl/SE3GeMivfHiZAye29


תמנה 1: האובליסק בתחנת הצומת. צילום: ניר טופר


תמונה 2: נתיב הודו בארץ הקודש. מקור תמונה: שגרירות הודו בישראל - https://www.indembassyisrael.gov.in/pdf/Junction_Station.pdf


👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:



תגובות

Comments
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.
bottom of page