יש לנו את היכולת להתעלות מעל מה שנהוג אל גבהים של מה שנכון.

"פרשת השבוע של ניר" - פָּרָשַׁת צַו

פרשת צו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא והיא ממשיכה את העיסוק בקורבנות שהחל בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא.

ההוראות מאוד מפורטות, זאת אומרת ממש-ממש מפורטות, כמו למשל "וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב" (ויקרא, ח', כ"ד).

קיים עיסוק בלתי פוסק בקורבנות, בשחיטה שלהם, בהקרבה שלהם, שוב ושוב ושוב – עיסוק בלתי פוסק שמעיד על עיסוק תרבותי אדיר בנושא קורבנות במרחב הגיאוגרפי בימים בהם נערך הטקסט. העיסוק הבלתי פסוק הוא קפדני, דקדקני, עם ירידה לפרטיי פרטים של איך לשחוט ומה לשחוט ובאילו כלים לשחוט, ואיך לבתר, ועל מה למרוח איזה דם, ועבור מה להקריב, ולאיזו תועלת. עורכיי התורה לא יכולים היו להתנתק מהמנהגים המקומיים שהיו נהוגים סביבם אז, ומהמנהגים שהם עצמם נהגו לעשות, עוד לפני שהדברים הועלו על הכתב.

האדם מתחבר למנהגים מתוך ההיצע שהסביבה מציעה לו. לשמחתנו, קיימים היום סביבנו מנהגים מגוונים יותר בלא מעט תחומים בחיים, ביניהם גם כאלה שמבטאים את אופי הקשר שיש לנו עם בעלי החיים. זכינו לחיות בתקופה שאנחנו יכולים בקלות, מבחינה חברתית וכלכלית, להשתחרר מכבלים שכובלים אותנו ולעשות את מה שאנחנו חושבים שהוא הדבר הנכון לעשות.

יש לנו את היכולת להתעלות מעל מה שנהוג אל גבהים של מה שנכון.

יש לנו את היכולת להציג חזון לעולם בו בעלי חיים לא סובלים כדי שבני אדם ייהנו.

בתמונה: דרור שהוצל על ידי מתנדבים של חוות החופש לאחר שנולד משותק ברגליו האחוריות, יחד עם מאיה, שהטיפול שלה בדרור (כמו ביתר דיירי החווה) מרגש בביטוי האהבה והחמלה והחברות ולקיחת האחריות.

(דרור מטופל במגוון הוליסטי של טיפולים (גם דיקור סיני, וכמובן פיזיותרפיה, ריפוי בתנועה ועוד ועוד), ובעיקר דרור מטופל עם אינסוף אהבה. והוא מאושר וחד פעמי באושר שהוא מכניס לי ללב בכל פעם שאני חושב עליו).

סופשבוע נעים,

חג שמח ושבת שלום,

ניר