"העיר הלבנה" של תל אביב - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו

היום לפני 22 שנה הוכרזה "העיר הלבנה" של ת"א ע"י אונסק"ו כ"אתר מורשת עולמית". הזדמנות מצוינת להגיד כמה מילים על מה זה בכלל אונסק"ו ומה זה "אתר מורשת עולמית", איך הם נבחרים, ולמה נבחרה "העיר הלבנה" בת"א כאתר כזה. בנוסף, אילו עוד אתרי מורשת עולמית הוכרו בישראל. אז הנה:

אונסק"ו: הארגון והחזון

אונסק"ו (UNESCO), ראשי תיבות של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, הוא ארגון המוקדש לחיזוק האנושות המשותפת באמצעות קידום חינוך, מדע, תרבות ותקשורת. חזונו מבוסס על התפיסה שמלחמות מתחילות בתודעתם של בני אדם, ולכן יש לבנות גם את השלום בתודעה זו. הארגון פועל לחיזוק הסולידריות האינטלקטואלית והמוסרית של האנושות על ידי קידום הבנה הדדית וכבוד לכדור הארץ.

תפקידו של אונסק"ו בשימור מורשת עולמית שואף להבטיח שהבנה ושימור של העבר וההווה ישמשו בסיס לגיבוש מדיניות ופתרונות עתידיים לאתגרים גלובליים. בכך, ממקם אונסק"ו את עצמו כמוביל דעה בתחום המדיניות התרבותית והפיתוח בר-קיימא.

אתרי מורשת עולמית: הגדרה וקריטריונים

אתר מורשת עולמית מוגדר כאתר טבעי או תרבותי בעל "ערך אוניברסלי יוצא דופן" – Outstanding Universal Value – OUV.

תהליך ההכרזה על אתר מורשת עולמית רב-שלבי ומחמיר. ראשית, על האתר להיכלל ברשימה הטנטטיבית של המדינה שבה הוא נמצא למשך שנה לפחות לפני הגשתו הרשמית כמועמד. רק המדינה שבה נמצא הנכס יכולה להציע אותו להכרזה. לאחר הגשת המועמדות, ועדת המורשת העולמית מעריכה את הערך האוניברסלי היוצא דופן של האתר על בסיס קריטריוני בחירה ספציפיים. בנוסף, נלקחים בחשבון גם היבטים של הגנה, ניהול, אותנטיות ושלמות האתר.

ועדת המורשת העולמית משתמשת בעשרה קריטריונים לבחירת אתרים, המחולקים לקריטריונים תרבותיים וטבעיים. אתר צריך לעמוד בלפחות אחד מהם, ויכול לעמוד במספר קריטריונים, ואף להיות מסווג כאתר מעורב (תרבותי וטבעי). הקריטריונים מתעדכנים מדי פעם על ידי הוועדה.

הקריטריונים התרבותיים הרלוונטיים, שעל בסיסם מועמדים אתרים כמו העיר הלבנה, כוללים:

I. לייצג יצירת מופת של גאונות יצירתית אנושית.

II. להציג חילופי ערכים אנושיים חשובים, לאורך תקופת זמן או בתוך אזור תרבותי בעולם, בפיתוחים באדריכלות או טכנולוגיה, אמנויות מונומנטליות, תכנון עיר או עיצוב נוף.

III. לשאת עדות ייחודית או יוצאת דופן למסורת תרבותית או לתרבות חיה או שנעלמה.

IV. להוות דוגמה יוצאת דופן לסוג של בניין, הרכב אדריכלי או טכנולוגי או נוף הממחיש שלב משמעותי בהיסטוריה האנושית.

V. להוות דוגמה יוצאת דופן ליישוב אנושי מסורתי, שימוש בקרקע או שימוש בים המייצג תרבות (או תרבויות), או אינטראקציה אנושית עם הסביבה, במיוחד כאשר היא הפכה פגיעה תחת השפעת שינוי בלתי הפיך.

VI. להיות קשור ישירות או באופן מוחשי לאירועים או מסורות חיות, לרעיונות או אמונות, ליצירות אמנותיות וספרותיות בעלות חשיבות אוניברסלית יוצאת דופן. חשוב לציין כי הוועדה רואה קריטריון זה כעדיף לשימוש בשילוב עם קריטריונים אחרים, וכי קריטריונים תרבותיים אינם תומכים בהגשות המבוססות על ערך אסוציאטיבי בלבד.

הדגש של אונסק"ו על "ערך אוניברסלי יוצא דופן" והדרישה לקריטריונים מוחשיים, במיוחד ההגבלה על קריטריון VI שאינו מספיק לבדו, משקפים מאמץ מודע למנוע פוליטיזציה יתר של ההכרזות. דרישה זו מבטיחה שההכרה מבוססת על איכויות מהותיות, אובייקטיביות ומוכחות של האתר עצמו, ולא רק על קשרים אסוציאטיביים או נרטיבים לאומיים. הרעיון המרכזי של "ערך אוניברסלי יוצא דופן" קובע רף גבוה, הדורש משמעות החוצה גבולות לאומיים, ובכך דוחף באופן אינהרנטי נגד מועמדויות בעלות אופי לאומני או פוליטי גרידא. ההצהרה המפורשת כי קריטריונים תרבותיים אינם תומכים במועמדויות המבוססות על ערך אסוציאטיבי בלבד, וכי קריטריון VI עדיף לשימוש בשילוב עם קריטריונים אחרים, היא בעלת חשיבות מכרעת. היא מונעת הכרזה על אתר רק בגלל קשר לאישיות מפורסמת או אירוע היסטורי, או חשיבותו הסמלית למדינה מסוימת. על ידי דרישת ראיות מוחשיות, כמו יצירות מופת אדריכליות, תכנון עירוני או שרידים ארכיאולוגיים, אונסק"ו מבטיח שההכרזה מעוגנת בתכונות פיזיות וניתנות לאימות של האתר. גישה קפדנית זו שומרת על שלמותה האקדמית והמדעית של רשימת המורשת העולמית, ומפחיתה את הפוטנציאל להפיכת הכרזות לכלים למאבקים פוליטיים או זהותיים ללא ערך מורשתי מהותי ומוכר אוניברסלית.

**העיר הלבנה בתל אביב: רקע היסטורי ותכנוני**

תל אביב נוסדה בשנת 1909, מצפון לעיר הנמל העתיקה יפו, כיישוב יהודי חדש. היא התפתחה במהירות מסחררת לעיר מטרופולינית תחת שלטון המנדט הבריטי, שהתקיים בין השנים 1917 ל-1948. במהלך תקופה זו, הפכה תל אביב למרכז הכלכלי והמטרופוליני העיקרי של היישוב היהודי בארץ ישראל. גידול האוכלוסייה היה דרמטי: בין השנים 1920 ל-1925 בלבד, זינקה אוכלוסיית העיר מ-2,000 ל-34,000 תושבים.

"העיר הלבנה" נבנתה בעיקר משנות ה-30 המוקדמות ועד שנות ה-50 של המאה ה-20. תכנון העיר התבסס על תוכנית המתאר העירונית של סר פטריק גדס, בוטנאי וסוציולוג סקוטי שהיה תיאורטיקן מוביל בתכנון עירוני מודרני. תוכניתו של גדס גובשה בין 1925-1927 ואושרה ב-1929. תל אביב הייתה המימוש העירוני הגדול היחיד שלו בקנה מידה נרחב. תוכניתו שיקפה עקרונות תכנון אורגני מודרני, תוך התחשבות הוליסטית בצרכים פיזיים, כלכליים, חברתיים ואנושיים באמצעות גישה סביבתית. תוכניתו לא הייתה "עיר גנים" קלאסית במובנה המקורי, אלא ישות עירונית עם אופי אורבני יותר, שכללה מבנים עומדים חופשיים על מגרשים עם גינות, כאשר שטח הקרקע של הבניין לא עלה על שליש מהמגרש. תוכנית המתאר של גדס, על אף שלא כפתה סגנון אדריכלי ספציפי, יצרה את התשתית התכנונית הגמישה והחדשנית שאפשרה את הריכוז והסינתזה הייחודית של האדריכלות המודרנית בקנה מידה חסר תקדים. העובדה שגדס לא קבע סגנון אדריכלי ספציפי אפשרה לאדריכלים שהגיעו לעיר חופש יצירתי רב. יחד עם זאת, תוכניתו, שהדגישה עקרונות תכנון אורגני מודרני, הגדירה את המורפולוגיה העירונית, היררכיית הרחובות, ופרופורציות המרחבים הפתוחים והסגורים. מסגרת אורבנית חדשנית וניתנת להתאמה זו סיפקה את הקרקע המושלמת ליישום עקבי של הסגנון הבינלאומי על פני שטח נרחב, ובכך הובילה ליצירת "הרכב יוצא דופן" אחיד ולא לאוסף מבנים מפוזר. התכנון של גדס אפשר לתופעה האדריכלית הזו לפרוח באופן קוהרנטי.

בשנות ה-30, ובמיוחד לאחר עליית המפלגה הנאצית בגרמניה וסגירת בית הספר באוהאוס בברלין ב-1933, אדריכלים יהודים רבים, שהוכשרו במוסדות מובילים באירופה (כמו הבאוהאוס, משרדו של לה קורבוזיה או אריך מנדלסון), נמלטו למנדט הבריטי בפלשתינה. כ-200 אדריכלים אלו, יחד עם אדריכלים ילידי הארץ, תכננו את מבני המגורים והציבור הרבים שנדרשו לעיר הצומחת, תוך יישום עקרונות האדריכלות המודרנית. עקרונות הבאוהאוס, עם דגש על פונקציונליות ושימוש בחומרי בנייה זולים, נתפסו כאידיאליים לתנאי הבנייה המהירה והצורך בפתרונות דיור יעילים בתל אביב. תל אביב הפכה למעשה ל"מעבדת ניסוי" שבה התכנסו רעיונות אדריכליים רבים. ההגירה ההמונית של אדריכלים מודרניסטים מאירופה, שהונעה על ידי נסיבות פוליטיות דרמטיות, יצרה בתל אביב "מעבדת ניסוי" אדריכלית ייחודית בקנה מידה עולמי, שבה התכנסו ויושמו רעיונות מודרניסטיים מגוונים. הגירה זו, שהייתה תוצאה של רדיפה פוליטית קשה, הביאה לריכוז חסר תקדים של אדריכלים מודרניסטים מיומנים בעיר אחת שצמחה במהירות. הצורך הדחוף בדיור לאוכלוסייה הגדלה, יחד עם ריכוז הכישרונות הזה, סיפק הזדמנות ייחודית ליישום והתאמה בקנה מידה גדול של עקרונות מודרניסטיים מגוונים, כולל השפעות הבאוהאוס, לה קורבוזיה ומנדלסון. התלכדות זו של אירועים פוליטיים, לחץ דמוגרפי וכישרון אדריכלי יצרה רגע היסטורי ותופעה אדריכלית ייחודית, שאולי לא הייתה מתרחשת בנסיבות אחרות.

**ייחודה של "העיר הלבנה": אדריכלות באוהאוס והתאמה מקומית**

"העיר הלבנה" בתל אביב היא אוסף ייחודי של למעלה מ-4,000 מבנים שנבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 בסגנון בינלאומי, המכונה בדרך כלל "באוהאוס". תל אביב מחזיקה בשיא עולמי של הריכוז הגדול ביותר של מבנים בסגנון זה מכל עיר אחרת בעולם.

"העיר הלבנה" מייצגת סינתזה בעלת חשיבות יוצאת דופן של מגמות שונות בתנועה המודרנית באדריכלות ובתכנון עירוני בראשית המאה ה-20. האדריכלים, שהוכשרו במדינות אירופה שונות, הביאו שפע של זרמים יצירתיים מודרניסטיים לעבודתם, כולל עקרונות הבאוהאוס, רעיונות של לה קורבוזיה ושל אריך מנדלסון.

הייחוד המרכזי של "העיר הלבנה" טמון בהתאמה המבריקה של עקרונות הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי לתנאים התרבותיים והאקלימיים הספציפיים של תל אביב. התאמות אלו יצרו "שפה אדריכלית אזורית" ייחודית:

שימוש בצבעים בהירים וקירות: צבעים לבנים ובהירים (מקרם ועד לבן) שימשו באופן דומיננטי על חזיתות המבנים כדי להחזיר חום ולהפחית קרינה סולארית. קירות עוצבו לא רק כדי לספק פרטיות, אלא גם להגן מפני השמש הקופחת.

חלונות מותאמים: בניגוד לשטחי זכוכית גדולים שאפיינו את סגנון הבאוהאוס באירופה כדי להכניס אור רב, בתל אביב הוחלפו אלה בחלונות שקועים וקטנים יותר, כדי להגביל באופן משמעותי את כניסת החום והבוהק מהשמש העזה.

מרפסות צרות וארוכות: מרפסות אלו שולבו באופן נרחב בעיצוב, כאשר כל מרפסת מוצלת על ידי זו שמעליה. עיצוב זה אפשר לתושבים ליהנות מבריזת הים המרעננת, וגם הוסיף לפלסטיות ולעומק האדריכלות.

גגות שטוחים כמרחבי מפגש חברתיים: גגות משופעים, שהיו נפוצים באדריכלות האירופאית, הוחלפו בגגות שטוחים מרוצפים. אלו שימשו כאזורים משותפים שבהם יכלו התושבים להתכנס ולקיים פעילויות חברתיות בערבים הקרירים, ותרמו לחיי הקהילה בעיר.

עמודי פילוטים (Pilotis): מבנים רבים הוגבהו על עמודים (פילוטים), בהשראת עיצובי לה קורבוזיה. תכונה זו אפשרה לאוויר לזרום בחופשיות מתחת לדירות, ובכך קיררה אותן באופן טבעי, וגם יצרה אזורי משחק מוצלים לילדים. בית אנגל (1933) היה הדוגמה הראשונה לכך בתל אביב.

פינות מעוגלות ועיטורים מינימליסטיים: שימוש בפינות ומרפסות מעוגלות, תכונה אקספרסיבית המאפיינת את אדריכלות אריך מנדלסון, הייתה נפוצה. הבניינים כללו גם כמות מסוימת של אלמנטים מקומיים, כמו כיפות, ושילבו טיח דקורטיבי בחיסכון, תוך התמקדות בפרטים פונקציונליים כמו מעקות מרפסת וקופסאות פרחים.

חומרי בנייה: בטון מזוין, שהיה בשימוש מאז 1912, הפך לחומר הבנייה הנפוץ ביותר, גם בשל התאמתו לעובדים פחות מיומנים.

"העיר הלבנה" מהווה דוגמה יוצאת דופן לא רק להתאמה אקלימית פונקציונלית, אלא גם ל"היברידיזציה" תרבותית ואדריכלית יצירתית**, שיצרה שפה אדריכלית מודרנית מקומית וייחודית, המשלבת עקרונות אוניברסליים עם הקשר ספציפי. האדריכלים לא הסתפקו בשינוי עיצובי באוהאוס אירופיים קיימים; הם פירשו אותם מחדש וביצעו סינתזה פעילה. לדוגמה, שילוב "אלמנטים מקומיים, כמו כיפות", לצד מאפיינים מודרניים, מצביע על מעשה מכוון של אינטגרציה תרבותית וחדשנות אמנותית. התוצאה היא סגנון אדריכלי הנבדל ממקורותיו האירופיים, אך עדיין מעוגן בבירור בעקרונות המודרניסטיים. "היברידיזציה" זו מדגימה דיאלוג מוצלח בין מגמות אדריכליות גלובליות לבין צרכים סביבתיים ותרבותיים מקומיים ספציפיים, מה שהוביל לזהות אדריכלית ייחודית התורמת באופן משמעותי ל"ערך האוניברסלי יוצא הדופן" של האתר.

מעבר להתאמות האקלימיות, תכנון הבלוקים של הדירות טיפח תחושת קהילה חזקה בקרב התושבים, שרבים מהם היו עולים חדשים ועקורים מרקעים מגוונים. הבניינים כללו לעיתים קרובות שירותים משותפים כמו טיפול בילדים, שירותי דואר, חנויות ומכבסות בתוך המבנים עצמם. תושבים אף עודדו לגדל ירקות משלהם בחלקות קרקע סמוכות לבניינים, מה שחיזק את הקשר לאדמה ואת תחושת השייכות הקהילתית.

הכרזת העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו

העיר הלבנה בתל אביב – התנועה המודרנית, נרשמה ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 2003, במהלך המושב ה-27 של ועדת המורשת העולמית. ההכרזה התבססה על שני קריטריונים תרבותיים עיקריים: קריטריון (ii) וקריטריון (iv).

הנימוקים הרשמיים להכרזה, כפי שפורסמו על ידי ועדת המורשת העולמית, היו:

קריטריון (ii): "העיר הלבנה בתל אביב היא סינתזה בעלת חשיבות יוצאת דופן של מגמות שונות בתנועה המודרנית באדריכלות ובתכנון עירוני בראשית המאה ה-20. השפעות אלו הותאמו לתנאים התרבותיים והאקלימיים של המקום, ושולבו עם מסורות מקומיות".

קריטריון (iv): "העיר החדשה תל אביב היא דוגמה יוצאת דופן לתכנון עיר חדשה ולאדריכלות בראשית המאה ה-20, שהותאמה לדרישות הקשר תרבותי וגיאוגרפי מסוים".

ההכרזה על בסיס קריטריונים (ii) ו-(iv) מדגישה את ההכרה הכפולה בערך האדריכלי (סינתזה וחילופי ערכים) ובתכנון העירוני (דוגמה יוצאת דופן של עיר חדשה מותאמת), ומצביעה על גישה הוליסטית להערכת מורשת אורבנית מודרנית בקנה מידה גדול. קריטריון (ii) מכיר במפורש ב"סינתזה בעלת חשיבות יוצאת דופן של מגמות שונות בתנועה המודרנית באדריכלות", ובכך מאשר את התכנסות הרעיונות האדריכליים המגוונים והתאמתם להקשר המקומי. קריטריון (iv) מתמקד בתל אביב כ"דוגמה יוצאת דופן לתכנון עיר חדשה ולאדריכלות... שהותאמה לדרישות הקשר תרבותי וגיאוגרפי מסוים". זה מדגיש את חשיבותה של תוכנית המתאר של גדס ואת הפיתוח העירוני הכולל. השילוב של שני קריטריונים אלו מעיד על כך שאונסק"ו זיהה לא רק מבנים בודדים או סגנון אדריכלי ספציפי, אלא את המכלול העירוני כולו – הן את מסגרת התכנון החדשנית והן את הביטוי האדריכלי הייחודי בתוכה – כהישג יחיד ובעל משמעות גלובלית. זה מדגים הבנה מתוחכמת של מורשת אורבנית, שבה השלם גדול מסך חלקיו, ורמות המאקרו (תכנון) והמיקרו (התאמות אדריכליות) כאחד תורמות לערכו האוניברסלי יוצא הדופן.

משמעות ההכרזה היא רחבה. היא העניקה הכרה בינלאומית רשמית לערכה הייחודי של העיר הלבנה, והדגישה את חשיבותה כדוגמה מובילה לתכנון עירוני ואדריכלות מודרנית שהותאמה בהצלחה לסביבה חדשה. הכרה זו תורמת באופן משמעותי למאמצי השימור של האתר, מעודדת תיירות תרבותית ומחזקת את מעמדה התרבותי וההיסטורי של תל אביב בזירה הבינלאומית.

עם זאת, "העיר הלבנה", בהיותה מרקם עירוני חי ומתפתח, מתמודדת עם אתגרי שימור משמעותיים, בעיקר מלחצי נדל"ן ופיתוח עירוני מהיר. שינויים הדרגתיים במבנים קיימים, בנייה חדשה בקנה מידה לא מתאים באזור החיץ, ותוספות גג לבניינים מהווים איומים מתמידים על שלמות האתר ועל פרופיל העיר המקורי.

אתגרי השימור בעיר חיה ומתפתחת, והפתרונות החדשניים שאומצו, מדגימים את המורכבות והדינמיות הנדרשת בניהול אתרי מורשת אורבניים מודרניים, המשלבים שימור עם צרכי פיתוח עכשוויים. העיר הלבנה היא עיר "חיה" המתמודדת עם "לחצי נדל"ן" ו"שינויים הדרגתיים", כולל "מבני משרדים ומגורים שאינם בקנה מידה מתאים" באזור החיץ. מצב זה מדגיש את האתגר המהותי בשימור מרקם עירוני היסטורי שעדיין מתפתח ומשתנה באופן פעיל, בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים סטטיים. הפתרונות שאומצו, כגון "העברת זכויות בנייה" כאסטרטגיה לפיצוי בעלי נכסים פרטיים על הגבלות שימור, הם מנגנון כלכלי מתוחכם ופרגמטי. הוא מכיר בנטל הכלכלי של השימור על יחידים ומטרתו לתמרץ אותו, במקום להסתמך אך ורק על אכיפה. זה מראה כי ניהול יעיל של אתר מורשת עולמית עירוני מודרני דורש גישה דינמית, אדפטיבית ולעיתים קרובות יצירתית מבחינה כלכלית. המטרה אינה להקפיא רגע בזמן, אלא לשלב שיקולי מורשת בתהליכי התכנון והפיתוח העירוניים המתמשכים, ובכך להבטיח שמאמצי השימור יהיו בני קיימא בתוך עיר תוססת ומתפתחת. ניהול האתר משולב בתוכניות מתאר ארציות ואזוריות, כגון תמ"א 35. תוכנית שימור מפורטת (2650B) הופקדה ב-2002 ואושרה ב-2008. יחידת שימור עירונית ייעודית, המעסיקה אדריכלים מיומנים, מפקחת באופן רציף על היתרי בנייה ופרויקטים באזור המוכרז. אונסק"ו עודדה את ישראל להמשיך ולנטר מגמות פיתוח, לשפר את בקרת השינויים במרקם הקיים ולהציע מגבלות גובה לאזור האתר ולאזור החיץ שלו.

**אתרי מורשת עולמית נוספים בישראל**

ישראל היא ביתם של תשעה אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, כל אחד מהם מציע חוויות תרבותיות ייחודיות, תובנות היסטוריות ויופי טבעי מרהיב. אתרים אלו נבחרו בשל "ערכם האוניברסלי יוצא הדופן" במדע, בהיסטוריה או בתרבות, והם מאפשרים הבנה עמוקה יותר של ההיסטוריה של כדור הארץ והישגי האנושות. אתרי המורשת של ישראל מציעים מסע כרונולוגי דרך ההתפתחות האנושית והתרבותית באזור, החל מהתפתחות אנושית פרהיסטורית ועד לחדשנות אדריכלית מודרנית. להלן סקירה מפורטת של אתרים אלו:

התקופה הפרהיסטורית: אתרי התפתחות האדם בכרמל: מערות נחל מערות / ואדי אל-מוגארה (הוכרז ב-2012)

אתר זה, הממוקם במורדות המערביים של הר הכרמל, כולל ארבע מערות: טבון, ג'מאל, אל-ואד וסחול. מאה שנות מחקר ארכיאולוגי חשפו רצף תרבותי יוצא דופן, המספק תיעוד חסר תקדים של חיי האדם הקדמון בדרום-מערב אסיה. מערת טבון מכילה את אחד הרצפים הפרהיסטוריים הארוכים ביותר בלבנט, כולל אתר קבורה ניאנדרטלי מלפני 120,000 שנה. מערת אל-ואד ממחישה את המעבר מחברות ציידים-לקטים לחברות חקלאיות, בעוד מערת סחול מכילה שרידי אדם מודרני מוקדמים מלפני כ-100,000 שנה, המציעים תובנות קריטיות לגבי הגירת האדם מאפריקה.

התקופה המקראית: התלים המקראיים – מגידו, חצור ובאר שבע (הוכרז ב-2005)

שלושת ה"תלים" הללו (תל מגידו, תל חצור ותל באר שבע) מייצגים את שיא התכנון העירוני בתקופה המקראית. הם מציעים תובנות משמעותיות לגבי התפתחות קהילות עירוניות בתקופת הברזל, כמו גם את העבר החקלאי העשיר של האזור ונתיבי הסחר העתיקים. מגידו, המשקיפה על עמק יזרעאל, מכילה 26 שכבות יישוב המשתרעות בין 7000 ל-650 לפנה"ס, כולל ארמונות מפוארים ומערכות מים מתוחכמות. חצור, שהייתה פעם העיר המבוצרת הגדולה ביותר בישראל העתיקה, מתהדרת בשרידים כנעניים וישראליים מרשימים. תל באר שבע מדגים תכנון עירוני מתוחכם מתקופת הברזל, במיוחד מערכות ניהול המים שלו ובתי ארבעת החדרים הייחודיים האופייניים לאדריכלות הישראלית.

התקופה ההלניסטית-רומית: מערות מרשה ובית גוברין במיקרוקוסמוס של ארץ המערות (הוכרז ב-2014)

אתר ארכיאולוגי זה, המכונה "עיר תחת עיר", כולל כ-3,500 חללים תת-קרקעיים שנחצבו בסלע הקירטון הרך של שפלת יהודה. אזור זה היה צומת דרכים חיוני לנתיבי סחר בין מסופוטמיה למצרים. המערות מציעות הצצה ייחודית להתפתחות האזור לאורך 2,000 שנה, מהמאה ה-8 לפנה"ס ועד תקופת הצלבנים. הן שימשו למטרות שונות, כולל בורות מים, בתי בד, מתקני רחצה, שובכים, אורוות, מקומות פולחן, מקומות מסתור ואתרי קבורה.

התקופה הרומית: מצדה (הוכרז ב-2001)

מצדה, מבצר-ארמון מדברי שבנה הורדוס, ניצבת כסמל עוצמתי להתנגדות היהודית לרומא. האתר מכיל ארמונות, ביצורים ומערכות מים שמורים להפליא. מערכת המצור הרומית סביב מצדה מספקת עדויות ארכיאולוגיות חיוניות לעמידה האחרונה של המרד היהודי בשנים 73/74 לספירה.

התקופה הנבטית: דרך הבשמים – ערי המדבר בנגב (הוכרז ב-2005)

אתר זה כולל ארבע עיירות נבטיות – ממשית, חלוצה, שבטה ועבדת – יחד עם ביצוריהן ונופיהן החקלאיים במדבר הנגב. הן מהוות דוגמאות יוצאות דופן ליישובים אנושיים מסורתיים, המדגימות מסורת תרבותית שאבדה. עיירות אלו פזורות לאורך דרך עתיקה שחיברה את קצה הים התיכון של נתיב הבשמים והתבלינים המפורסם, וממחישות את הסחר הרווחי בלבונה ומור בין דרום ערב לים התיכון מהמאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לספירה.

התקופה הרומית-ביזנטית: בית שערים (הוכרז ב-2015)

בית שערים הוא נקרופוליס הכולל מתחם של קטקומבות. הוא הפך לבית הקברות היהודי הראשי לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. האתר מציע עדויות יוצאות דופן לאמנות ולאדריכלות יהודית מהמאות 2–4 לספירה, כולל כתובות בעברית, ארמית ויוונית, וסרקופגים מעוטרים המעידים על שילוב תרבותי בין מסורות אמנותיות יהודיות ורומיות.

התקופה מימי הביניים: העיר העתיקה של עכו (הוכרז ב-2001)

עכו היא דוגמה יוצאת דופן לעיר צלבנית מימי הביניים, שנשתמרה מתחת לבנייה מאוחרת יותר מהתקופה העות'מאנית. האתר כולל את אולמות האבירים, חאנים עות'מאניים, נמל היסטורי ורשת מרשימה של חללים תת-קרקעיים. שימורה מספק תובנות ייחודיות לגבי תכנון עירוני ואדריכלות צלבנית, בעוד המבנים העות'מאניים הבאים מדגישים את חשיבותה המתמשכת של העיר לאורך ההיסטוריה.

המאה ה-19: המקומות הקדושים הבהאיים בחיפה ובגליל המערבי (הוכרז ב-2008)

אתרים אלו ממוקמים בחיפה ובגליל המערבי, וכוללים את מקדש הבאב בחיפה, עם כיפתו המוזהבת הייחודית וגניו המדורגים, ואת מקדש בהאא אוללה ליד עכו, יחד עם מבנים נלווים. אתרים אלו מייצגים את המרכז הרוחני של הדת הבהאית. מקדש הבאב הפך לציון דרך איקוני, ושני המקדשים מדגימים עיצוב נוף והישג אדריכלי יוצאי דופן.

התקופה המודרנית: העיר הלבנה בתל אביב (הוכרז ב-2003)

כפי שכבר פירטתי, העיר הלבנה של תל אביב מכילה את הריכוז הגדול ביותר בעולם של אדריכלות באוהאוס, וכוללת למעלה מ-4,000 מבנים. אתר זה מדגים כיצד עקרונות מודרניסטיים אירופיים הותאמו לתנאים מקומיים, והמבנים מייצגים תכנון עירוני ועיצוב אדריכלי חדשניים משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, ויוצרים מכלול אדריכלי ייחודי המגדיר את אופייה של העיר.

מחלוקת ירושלים: העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה (הוכרז ב-1981)

בעוד שהעיר העתיקה של ירושלים וחומותיה הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1981, מועמדותה הוגשה על ידי ירדן, ולא על ידי ישראל. בשנת 2016, אונסק"ו תייג באופן שנוי במחלוקת את הר הבית בעיקר בשמו המוסלמי "אל-חרם א-שריף" ואת רחבת הכותל המערבי כ"רחבת אל-בוראק". החלטה זו ספגה ביקורת על כך שלכאורה המעיטה בקשר היהודי לאתרים אלו, בעלי משמעות עמוקה ביהדות. אירוע זה מדגיש כיצד ייעודי מורשת תרבותית בירושלים מצטלבים לעיתים קרובות עם מתחים פוליטיים ודתיים רחבים יותר.

תמונות: "העיר הלבנה", ת"א צילום: ניר טופר