רמת הגולן

אחד האזורים המסקרנים והמיוחדים בקנה מידה עולמי כמעט מכל זוית שנתבונן בה: גיאולוגיה, טופוגרפיה, גיאוגרפיה, היסטוריה ודמוגרפיה. השתדלתי להביא כאן בקצרה קצת על רמת הגולן, האזור הנדיר הזה, שלא דומה לשום אזור אחר שאני מכיר.

מפה: רמת הגולן (גוגל מפות)

השם "גּוֹלָן" מופיע לראשונה בספר דברים כשמהּ של עיר בתחום שבט מנשה באזור הבשן: ”וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי” (ד', מג). עיר זו שימשה עיר מקלט, ייתכן ששימוש זה הוא שהקנה לה את השם גולן, מלשון "גולה" או "גלות" (בערבית: جوّال – "ג'וואל" – הוא עובר אורח או נודד). גם בערבית מכונה הרמה בשם דומה: אל-גַ'וְלָאן (الجولان).

עיצוב פנים ועיצוב חוץ: תהליכים וולקניים ותשתית גיאולוגית

רמת הגולן היא קצהו המערבי של השדה הוולקני העצום "שדה א-שמה", הנחשב לאחד האזורים הגדולים בעולם המכוסים בזלת באופן רציף. כמה שזה מפתיע - מבנה היסוד הגיאולוגי של רמת הגולן הוא דווקא קער (סינקלינה), שנוצר כתוצאה מהתרוממות קמר החרמון מצפון וקמר הגלעד מדרום. "קערה" זו התמלאה במהלך חמשת מיליון השנים האחרונות בסדרה של התפרצויות געשיות אדירות. מאגמה עלתה דרך סדקים גיאולוגיים, קלחה על פני השטח ויצרה את משטחי הבזלת השכבתיים המאפיינים את הרמה כיום. עובי שכבת הבזלת מגיע בשיאו, במרכז הרמה, לכ-750 מטרים.

מפה: "שדה א-דמה" (ויקיפדיה)

הפעילות הוולקנית התרחשה בשלבים נפרדים, שיצרו שכבות בזלת שונות המכונות יחד "חבורת הבשן".

התצורות העיקריות כוללות:

• בזלת הכיסוי: השכבות הקדומות והבסיסיות ביותר, אשר כיסו גם חלקים מהגליל התחתון.

• תצורת אורטל: נוצרה לפני כ-1.7 עד 1.8 מיליון שנים. תצורה זו מאופיינת בנוף טרשי מאוד, עתיר סלעים ובולדרים ודל בקרקע, ואופיינית למרכז וצפון רמת הגולן.

• תצורת גולן: זוהי הפאזה הוולקנית הצעירה ביותר, שהתרחשה לפני כ-500,000 עד 100,000 שנים. פעילות זו יצרה את רוב התילים הגעשיים הבולטים בנוף, הבנויים בעיקר מסקוריה ומטוף, ומרוכזים ב"קו התילים" הישראלי.

סוגי הסלע העיקריים ברמה הם בזלת, סקוריה וטוף. הסקוריה, סלע געשי נקבובי, נכרֵית במחצבות כמו זו שבהר חרמונית ומשמשת כמצע גידול בחממות.

פני השטח: טופוגרפיה, גבולות וחלוקה אזורית

• טופוגרפיה: רמת הגולן היא רמה מישורית המשתפלת במתינות מצפון לדרום. גובהה נע מכ-300 מטרים מעל פני הים בדרום ועד יותר מ-1,100 מטרים בצפון, למרגלות החרמון (החרמון הוא יחידה גיאוגרפית נפרדת ואיננו חלק מרמת הגולן).

• גבולות גיאוגרפיים: גבולותיה הטבעיים של הרמה מוגדרים היטב: נהר הירמוך בדרום, הכנרת ועמק החולה (השבר הסורי-אפריקני) במערב, ונחל סער בצפון, המפריד אותה מהיחידה הגיאולוגית הנפרדת של הר החרמון. הגבול המזרחי, פחות חד, עובר בדרך כלל לאורך נחל רוקד ונחל עלאן. השטח שבשליטת ישראל משתרע על כ-1,200 קמ"ר.

• "קו התילים": מאפיין טופוגרפי בולט הוא רצף הרי הגעש הכבויים הנמתח מצפון לדרום, מהר רם ועד תל סאקי. תילים אלה, ובהם הר אביטל (1,204 מטר) והר בנטל (1,165 מטר), מתנשאים לגובה של עד 300 מטרים מעל סביבתם המישורית. לקו תילים זה חשיבות אסטרטגית עצומה.

• חלוקה אזורית: נהוג לחלק את הגולן לשלושה אזורי משנה, הנבדלים זה מזה בטופוגרפיה ובאקלים:

  • דרום הגולן: מדרום לנחל דליות. אזור זה חם ויבש יותר, אך אדמתו העמוקה הופכת אותו למתאים במיוחד לחקלאות.

  • מרכז הגולן: בין נחל דליות לנחל גילבון. מאופיין בקניונים עמוקים החורצים את המישור.

  • צפון הגולן: האזור הגבוה והקר ביותר, הנשלט על ידי קו התילים הגעשיים ויערות האלונים.

הניגודים הגיאולוגיים מכתיבים את אופי האזור: אותם כוחות וולקניים שיצרו את האדמות הפוריות בדרום יצרו גם את הנוף הטרשי והמאתגר לחקלאות בצפון ובמרכז. חלוקה זו הכתיבה דפוסי התיישבות במשך אלפי שנים, כאשר החקלאות התרכזה בדרום, בעוד הצפון נותר מיושב בדלילות או מיוער.

עורקי החיים - הידרולוגיה ומקורות מים

הטופוגרפיה וכמות המשקעים הגבוהה הופכות את רמת הגולן לאזור עשיר במפלים. מבחינה הידרולוגית, שכבות הבזלת הנקבוביות על גבי שכבות אטומות יוצרות אקוויפר יעיל. נחלים רבים זורמים מהרמה אל הכנרת והירמוך, ומספקים יחד כשליש מכמות המים הנכנסת לכנרת – נתון המהווה אבן יסוד בחשיבותה האסטרטגית של הרמה. בנוסף, האזור משובץ במאגרי מים טבעיים ומלאכותיים החיוניים לחקלאות המקומית.

תופעות גיאולוגיות ייחודיות

• ברכת רם: אגם טבעי הממוקם בלוע הר געש בצפון הגולן, בגובה של כ-1,000 מטרים. היווצרותו שנויה במחלוקת בין הגיאולוגים: יש הסוברים כי מדובר ב"מאר" (Maar), שנוצר כתוצאה מפיצוץ אדיר של קיטור כאשר מאגמה לוהטת פגשה במי תהום, בעוד אחרים רואים בו קלדרה, לוע של הר געש שקרס. האגם ניזון ממי גשמים, מי תהום ונגר עילי, ומהווה מקור מים חשוב לחקלאות באזור.

• ה"ג'ובות": ביער אודם פזורות למעלה מ-20 שקעים טופוגרפיים עגולים וגדולים. "הג'ובה הגדולה" היא בעומק של 60 מטרים ובקוטר של 250 מטרים. מקורן אינו ודאי; התיאוריות נעות בין פיצוץ של גז וולקני כלוא, לבין התמוטטות של חללים קרסטיים בסלע הגיר שמתחת לשכבת הבזלת.

• סלע הפלאומגנטיזם: סמוך לצומת וואסט (צומת האמיר) נמצאת חשיפה של סלע בזלת הגורמת למצפנים לסטות באופן משמעותי מהצפון המגנטי. כשאני למדתי אז התאוריה השלטת היתה היפוך שדה מגנטי שמתרחש אחת לכמה מאות אלפי שנים בכדור הארץ, אבל היום נשמעות תאוריות כי מדובר ככל הנראה ממכת ברק שפגעה בלבה הרותחת בעת התקררותה, ושיבשה את ההתארגנות המגנטית של המינרלים בסלע. האתר מהווה הדגמה נגישה ומרתקת של תופעות גיאולוגיות מורכבות.

• פארק וולקני אביטל: הפארק הוקם במחצבת טוף משוקמת על הר אביטל, ומציג באופן מוחשי תופעות געשיות ייחודיות כמו "פצצות געשיות" ושכבות סטרטיגרפיות של אפר וסקוריה, המלמדות על עברה הגיאולוגי הסוער של הרמה.

• 
  

רצף השליטה ההיסטורי -

מתקופת המקרא ועד סוף התקופה העות'מאנית

לאורך אלפי שנים, רמת הגולן שימשה באופן עקבי כחזית צבאית אסטרטגית ולא כארץ ליבה של אימפריה כלשהי. ערכה הוגדר תמיד ביחס למרכזי הכוח שסביבה: דמשק במזרח, והגליל ומישור החוף במערב. מעמד זה של "ארץ ספר" מסביר את ההיסטוריה המחזורית שלה, המאופיינת בתקופות של ביצור, הזנחה והתיישבות מחודשת.

תקופת המקרא, בית שני, והתקופה הרומית-ביזנטית

• תקופת בית ראשון (כ-1000 עד 586 לפנה"ס): במקרא, האזור מכונה "הבשן". לאחר שנכבש והוקצה לחצי שבט המנשה, שימשה "גולן בבשן" כעיר מקלט. התקופה התאפיינה במאבק מתמיד בין ממלכת ישראל לארם דמשק, עד לכיבוש האשורי של האזור בשנת 732 לפנה"ס.

• תקופת בית שני והתקופה החשמונאית: לאחר שיבת ציון, קהילות יהודיות התבססו מחדש באזור. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את הגולן בתחילת המאה הראשונה לפנה"ס וסיפח אותו לממלכתו.

• התקופה הרומית והביזנטית: תקופה זו הייתה "תור הזהב" של הגולן. למרות כישלון מרד החורבן (“המרד הגדול”), שבו גמלא הייתה המעוז היהודי האחרון באזור שנפל לידי הרומאים בשנת 67 לספירה, החיים היהודיים ברמה שגשגו, כפי שמעידים שרידיהם של כ-25 בתי כנסת עתיקים (כמו בגמלא, קצרין ועין קשתות). ממצאים אלו, לצד כלכלה מבוססת שמן זית, מצביעים על קהילות יהודיות צפופות ומשגשגות, שהפכו את הגולן למרכז חיים יהודי חשוב ולא לאזור שוליים.

  

  בית הכנסת באום אל קנתיר (עין קשתות)

התקופה המוסלמית, הצלבנית והממלוכית

לאחר קרב הירמוך (636), הסתיים השלטון הביזנטי. האזור פרח תחת הח'ליפות האומיית אך דעך לאחר מכן, והיישוב היהודי בו נעלם. בתקופות הצלבנית והאיובית, הגולן היה שטח גבול הפכפך. מבצר נמרוד נבנה על ידי האיובים (סביב 1228) להגנת דמשק, והורחב ובּוצר על ידי הסולטאן הממלוכי בייברס לאחר ניצחונו על המונגולים (1260). רוב שרידיו כיום הם מתקופתו. עם גירוש הצלבנים (1291), איבד האזור את חשיבותו האסטרטגית וננטש ברובו.

התקופה העות'מאנית (1517-1918)

במשך רוב התקופה העות'מאנית, הגולן היה אזור ספר דליל אוכלוסין שנשלט בידי שבטים בדואים. במאה ה-19, במטרה לבסס את שלטונם, יזמו העות'מאנים שינוי דמוגרפי ויישבו ברמה צ'רקסים וטורקמנים מהקווקז, לצד התבססות של קהילות דרוזיות ותיקות יותר.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נעשו מספר ניסיונות התיישבות יהודית, כמו הקמת המושבה "בני יהודה" ורכישת אדמות על ידי הברון רוטשילד. מאמצים אלה נכשלו עקב מחלות, התקפות והתנגדות השלטונות העות'מאניים. עם זאת, ניסיונות אלו, יחד עם הכללת הגולן בספרו של הרצל "אלטנוילנד", שמרו על האזור בתודעה הציונית ויצרו תקדים היסטורי ואידיאולוגי למפעל ההתיישבות שלאחר 1967.

מאה השנים האחרונות - עיצוב הגבולות והמאבק על הגולן

המאה ה-20 הפכה את הגולן מאזור ספר עות'מאני לגבול בינלאומי מבוצר, ולבסוף לזירת קרבות מכריעים שהשפיעו עמוקות על עיצוב האסטרטגיה והביטחון של מדינת ישראל. אירועי 1967 ו-1973 אינם ניתנים להבנה ללא הקשר של התוקפנות הסורית שקדמה להם, והם מהווים יחד רצף של סיבה ותוצאה.

המנדט והשלטון הסורי (1923-1967)

הסכם ניוקומב-פולה מ-1923 העביר את הגולן לשליטת המנדט הצרפתי, תוך הבטחת זכויות מים לישראל בכנרת. לאחר עצמאות סוריה ב-1946, הפך הגולן למחוז צבאי מבוצר. בין 1948 ל-1967, סוריה ניצלה את יתרונה הטופוגרפי לתוקפנות שיטתית שכללה ירי והפגזות על יישובים אזרחיים בעמק החולה ולחופי הכנרת. תוקפנות מתמשכת זו היא הרקע הישיר להחלטה הישראלית לכבוש את הרמה במלחמת ששת הימים.

מלחמת ששת הימים (יוני 1967): כיבוש הרמה

ב-5 ביוני 1967, עם פרוץ המלחמה, החלה סוריה להפגיז ולהפציץ מטרות בצפון ישראל. בימים הראשונים, ממשלת ישראל, ובכללה שר הביטחון משה דיין, היססה לפתוח חזית מלאה מול סוריה. אולם, לנוכח המשך ההתקפות הסוריות וההצלחות המכריעות בחזיתות המצרית והירדנית, התקבלה ב-9 ביוני ההחלטה לתקוף.

המתקפה הישראלית כללה התקפה משולבת של מספר חטיבות שניהלו קרבות קשים מול מערך סורי מבוצר היטב. עד 10 ביוני, לאחר יומיים של לחימה עזה, כבשו כוחות צה"ל את כל רמת הגולן עד העיר קוניטרה, וקבעו קו הפסקת אש חדש ("הקו הסגול").

מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973): קרבות הבלימה והכרעה

מלחמת 1973 הוכיחה באופן סופי את חשיבותו האסטרטגית של הגולן. העומק והיתרון הטופוגרפי שנרכשו ב-1967 אפשרו לכוחות צה"ל המעטים לבלום מתקפת פתע סורית אדירה, שהחלה ב-6 באוקטובר. מול כוח סורי עצום, ניהלו כוחות סדירים, בעיקר חטיבות השריון 7 ו-188, קרבות בלימה הירואיים בנחיתות מספרית קשה. בין קרבות המפתח:

• קרב עמק הבכא: בצפון הרמה, חטיבה 7, בפיקודו של אביגדור קהלני, בלמה גלי התקפה של מאות טנקים סוריים, השמידה רבים מהם ומנעה את פריצתם מערבה לכיוון נהר הירדן.

• קרבות דרום הרמה: חטיבה 188 לחמה בקרבות נואשים לעצירת הטורים הסוריים שהתקדמו לעבר הכנרת. הכוחות הסוריים נבלמו לבסוף סמוך לנפאח. הקרב על תל סאקי, שבו קומץ לוחמים נצורים החזיקו מעמד במשך ימים, הפך לסמל של גבורה ולחימה בבידוד.

• 
  

השטח הטופוגרפי של הגולן – הרמה, התילים הגעשיים והמכשולים נגד הטנקים – האטו את ההתקדמות הסורית וסיפקו עמדות הגנה חיוניות ("רמפות") לטנקים הישראליים. עיכוב זה היה קריטי ואיפשר את גיוס כוחות המילואים. עד 10 באוקטובר, עם הגעת כוחות המילואים, פתח צה"ל במתקפת נגד, הדף את הצבא הסורי מהרמה, השמיד את עיקר כוח השריון שלו והתקדם לתוך סוריה ("המובלעת הסורית").

מהפרדת הכוחות ועד היום: הסטטוס קוו הגיאופוליטי

• הסכם הפרדת הכוחות (1974): בתיווכו של הנרי קיסינג'ר, נחתם הסכם שהסדיר את הפסקת האש. ישראל נסוגה מהמובלעת הסורית ומרצועה צרה שכללה את העיר ההרוסה קוניטרה. הוקם אזור חיץ שבו הוצב כוח אונדו"ף (UNDOF). הסכם זה יצר גבול יציב ושקט לאורך עשרות שנים, בניגוד חד לגבול עם לבנון. יציבות זו לא נבעה מפיוס, אלא מהרתעה צבאית ברורה, שהתבססה על שליטה ישראלית בשטח הדומיננטי.

• חוק רמת הגולן (1981): בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את "חוק רמת הגולן", אשר החיל את "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה" על השטח, ובכך סיפח אותו דה-פקטו לישראל. מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה 497, גינתה את המהלך והכריזה עליו כ"בטל ומבוטל".

• הכרה אמריקאית (2019): ב-25 במרץ 2019, ארצות הברית, תחת הנשיא דונלד טראמפ, הכירה רשמית בריבונות ישראל על רמת הגולן, מהלך ששינה את המפה הדיפלומטית אך לא את המציאות בשטח.

• 
  

הפסיפס האנושי - דמוגרפיה, חברה וזהות ברמת הגולן

האוכלוסייה ערב 1967 והשינוי הדרמטי

יש קושי בהערכת מספר התושבים הסורים ברמת לפני יוני 1967. אנחנו כן יודעים שרמת הגולן הייתה מחוז סורי פעיל ומיושב. האוכלוסייה הייתה מגוונת וכללה ערבים סונים, צ'רקסים, טורקמנים וקהילה דרוזית בצפון. במהלך מלחמת ששת הימים ומיד לאחריה, הרוב המכריע של אוכלוסייה זו נמלט או גורש. מפקד האוכלוסין שערכה ישראל באוגוסט 1967 מצא בשטח 6,396 תושבים בלבד, רובם המוחלט דרוזים שהתרכזו בכפריהם בצפון הרמה.

ההתיישבות הישראלית: בניית נוכחות חדשה

ההתיישבות הישראלית ברמה החלה כמעט מיד עם תום הקרבות. היישוב הראשון, קיבוץ מרום גולן, הוקם כבר ביולי 1967. מאז ועד היום הוקמה רשת של 33 יישובים, הכוללת קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים והמרכז העירוני קצרין. האוכלוסייה הישראלית מונה כיום כ-25,000 נפש.

הקהילה הדרוזית בגולן: בין סוריה לישראל

כיום חיים ברמת הגולן כ-25,000 דרוזים בארבעה כפרים עיקריים: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעאתא ועין קנייא. אלו הן הקהילות המרכזיות שנותרו לאחר 1967. בעקבות "חוק רמת הגולן" ב-1981, הוצעה לתושבים אזרחות ישראלית, אך רובם סירבו וקיבלו מעמד של "תושבי קבע". סירוב זה נבע מנאמנות לסוריה וכן מחשש פרגמטי מנקמה אם הגולן יוחזר בעתיד לשליטה סורית.

מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה ב-2011, היוותה נקודת מפנה. קריסת המדינה הסורית ועלייתם של גורמים קיצוניים שינו מהיסוד את מאזן השיקולים של הקהילה הדרוזית. החשש מפני חזרה למשטר אסד נקמני הוחלף בחשש מפני הכאוס האזורי, בעוד מדינת ישראל נתפסה כמקור ליציבות וביטחון. כתוצאה מכך ומתהליכים מקבילים אחרים שעוברת האוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן, חלה עלייה במספר הבקשות לאזרחות ישראלית. השינוי בזהות אינו בהכרח דחייה של הזהות התרבותית הדרוזית או הסורית, אלא אימוץ פרגמטי של המציאות הפוליטית והביטחונית החדשה.

אתרים ייחודיים

תעלומת גלגל רפאים (רוג'ום אל-הירי)

רוג'ום אל הירי - גלגל רפאים

זהו מבנה מגליתי פרהיסטורי עצום במרכז הגולן, המורכב ממספר חומות אבן מעגליות וקונצנטריות. קוטר המעגל החיצוני הוא כ-157 מטרים, והחומות בנויות מאבני בזלת אדירות. במרכז המבנה ניצב גל אבנים (רוג'ום) המכסה חדר קבורה. המבנה מתוארך לתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-5,000 שנה, מה שהופך אותו לבן זמנן של הפירמידות במצרים.

מטרתו המקורית של האתר נותרה בגדר תעלומה. התיאוריות נעות בין לוח שנה אסטרונומי קדום (זוהו התאמות לנקודות היפוך השמש), אתר פולחן, או קבר מונומנטלי למנהיג חשוב. שמו הערבי, רוג'ום אל-הירי, פירושו "גל האבנים של חתולי הבר". האתר נמצא בשטח אש של צה"ל והגישה אליו מחייבת תיאום, ולרוב מתאפשרת בסופי שבוע.

מורשת יהודית עתיקה: בתי הכנסת של הגולן

שרידיהם של בתי כנסת מהתקופות הרומית והביזנטית מעידים על נוכחות יהודית עשירה ומשגשגת בגולן. 2 דוגמאות:

• כפר קצרין העתיק ובית הכנסת: כפר מתקופת התלמוד ששוחזר בחלקו, ובו בית כנסת שמור להפליא. האתר מציע הצצה מוחשית לחיי היומיום של קהילה יהודית בגולן לפני כ-1,500 שנה.

• עין קשתות (אום אל-קנאטיר): שרידיו של בית כנסת מונומנטלי, שנחרב ברעידת אדמה בשנת 749 לספירה. האתר עבר תהליך שחזור טכנולוגי ייחודי, שבו כל אבן נסרקה והוחזרה למקומה המקורי. בית הכנסת, הניצב לצד מעיין בקניון דרמטי, מעיד על עושרה וחוסנה של הקהילה שבנתה אותו.

  
  

אתרי מורשת קרב: עיצוב הזיכרון הקולקטיבי (רק מס’ דוגמאות)

• הר בנטל: מוצב צה"לי לשעבר על פסגת תל געשי, המציע תצפית פנורמית על עמק הבכא, העיר הנטושה קוניטרה ומישורי סוריה. האתר כולל תעלות לחימה משוחזרות ופסלים, ומתפקד כמוזיאון פתוח להסברת קרבות מלחמת יום הכיפורים.

• תל סאקי: גבעה וולקנית קטנה שבה כוח צה"לי קטן היה נצור במהלך מלחמת יום הכיפורים. הבונקר המשומר והאנדרטה במקום מספרים סיפור של גבורה עילאית והקרבה, והפכו לאתר מורשת צבאי מרכזי. (תמונה: תל סאקי)

• אנדרטת עוז 77: ממוקמת בעמק הבכא, האנדרטה מנציחה את גבורתם של לוחמי גדוד 77 מחטיבה 7, שמילאו תפקיד מכריע בבלימת המתקפה הסורית ב-1973.