פעם שאבו מים והעלו אותם לגובה, היום המים זורמים הפוך

Nir Topper
לפני שעתיים (2)
זמן קריאה 3 דקות

המוביל הארצי הוא עמוד השדרה הלאומי שאיפשר את עיצוב את המפה הגאוגרפית והדמוגרפית של ישראל. הוא מייצג מעבר מחזון ליישוב הנגב למציאות הנדסית שאפשרה ריבונות וביטחון תזונתי בכל חלקי הארץ. הפרויקט נולד כבר בשנות ה-40 ביוזמתו של שמחה בלאס, ממייסדי חברת "מקורות" ויוזם תוכניותיה, ראש המתכננים של מוביל המים הארצי ומייסד תה"ל (תכנון המים לישראל), מתוך הצורך לגשר בין מקורות המים במרכז ובצפון לבין הצחיחות בדרום.

החזון ההנדסי של שמחה בלאס הותאם לנסיבות הפוליטיות שלאחר מלחמת העצמאות. לצדו פעלו לוי אשכול, ה"אדריכל" הפוליטי של המיזם, ופנחס ספיר שגייס את המשאבים לביצועו. האתגרים היו גם ביטחוניים; הקמת המוביל לוותה במתח כבד מול סוריה, שהוביל בשנות ה-60 ל"מלחמה על המים" סביב הניסיונות להטות את מקורות הירדן.

מבחינה הנדסית, המוביל הוא פלא טכנולוגי המשתרע מצפון הכנרת ועד למרכז הארץ, אך תחילת פעולתו המעשית הייתה בקו "ירקון-נגב", שהחל להזרים מים ממקורות הירקון אל הדרום כבר בשנת 1956. המוביל המרכזי בגרסתו המורחבת מתחיל באתר ספיר, השואב מים מכ-210 מטרים מתחת לפני הים אל גובה של 44 מטרים מעל פני הים. החל משנת 1964, עם השלמת המפעל הארצי, החלו לזרום המים מהכנרת דרומה. לאורך התוואי נעשה שימוש בפתרונות יצירתיים כמו תעלת חוקוק העוברת את נחל עמוד ונחל צלמון בסיפונים הפוכים (המכונים גיחונים) המנצלים את חוק הכלים השלובים, ומערכת תעלות, מאגרים ומנהרות ענק החוצות את גבעות שומרון ורמת מנשה.

לאורך השנים עבר המוביל שינוי ייעוד משמעותי. בעוד שבתחילה שימשו רוב מימיו לחקלאות בנגב, גידול האוכלוסייה העלה את חלקם של מי השתייה. ב-2008 החלה מהפכת ההתפלה, והמים בצינורות הפכו לתערובת של מי כנרת ומים מותפלים, צעד שאפשר לצמצם את השאיבה הישירה מהאגם ולשמור על המשאב הטבעי.

כיום הושק שיא טכנולוגי חדש: "המוביל ההפוך". פרויקט זה מאפשר הזרמת עודפי מים מותפלים צפונה אל הכנרת כמענה לשינויי האקלים. המטרה היא שיקום אקולוגי של האגם ושמירה עליו כמאגר אסטרטגי לשעת חירום ולהסכמים בינלאומיים. המערכת, הצפויה לפעול במלואה במהלך 2026, מזרימה כבר כעת כ-5,000 קו"ב מים בשעה אל האגם.

כתוצאה של תכנון אסטרטגי ארוך טווח בשילוב של ידע נדיר ברמה העולמית, ניסיון, יוזמה ואומץ של אנשים מעולים, מדינת ישראל עומדת בהצלחה באתגר העצום לספק מים לצריכה הפרטית, חקלאית ותעשייתית בישראל. בשנת 1948 צרכה ישראל כ-300 מיליון מ"ק מים (הערכה לא מאומתת מחקרית), בשנת 1990 כ-1,800 מיליון מ"ק, ובשנת 2025 היא נאמדת בכ-2,500 מיליון מ"ק מים. מעבר לכמויות אלה, ישראל גם מוכרת מים לשכנותיה. כיום, המים המותפלים מהווים כמחצית מסך צריכת המים השפירים בישראל, ומספקים בין 70%-80% מצריכת המים הביתית והעירונית. ניתוק הקשר בין גידול דמוגרפי לתלות במשקעים הוא פרי תכנון אסטרטגי, שהעביר את ישראל למשק מים מנוהל המבטיח קיום באזור חצי-מדברי ללא תלות ישירה בגשם.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - היסטוריה, חברה ותרבות בישראל:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

המוביל הארצי נותר עורק החיים הראשי של המדינה וסמל ליכולת הסתגלות. המים הזורמים בו כיום מבטיחים שהכנרת תישאר מלאה ופעילה, לא רק כנכס תיירותי, אלא כעוגן אסטרטגי במטרה להבטיח את עתיד החיים במדינה גם במצבי חירום או במציאות לא צפויה של אי יכולת להתפיל מספיק מים לצריכה של האוכלוסייה.

תמונה 1 - תוואי המוביל הארצי. מקור: MT0, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons

תמונה 2 - תעלת חוקוק של המוביל הארצי, בסמוך לכחל. מקור: Hagai Agmon-Snir حچاي اچمون-سنير חגי אגמון-שניר, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

תמונה 3 - הסיפון של נחל עמוד. מקור: Hagai Agmon-Snir حچاي اچمون-سنير חגי אגמון-שניר, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

מקור תמונות 4-8: http://www.zionistarchives.org.il/Pages/HamovilHaarzi.aspx

תמונה 4 - המהנדס שמחה בלאס (מתוך "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", דוד תדהר).

תמונה 5 - פועלים מקבעים צינורות משניים לקיר "מנהרת מנשה" - מנהרה תת-קרקעית באורך 7 ק"מ ובקוטר של כ-3.5 מ', שנחצבה לצורך הובלת המים המסוננים מאזור עין השופט דרומה. מרבית החציבה נעשתה באמצעות פיצוץ חומרי נפץ ובהמשך בכלי חציבה מכניים. (NCHS\493679)

תמונה 6 - עבודות הכרייה במנהרת מנשה (NCHS\494180)

תמונה 7 - תיעוד הכנת מקטעי הצינור הראשי של המוביל הארצי ב'קו 108', שכונה כך בשל קוטרו: 108 אינצ' (כ-274 ס"מ), לקראת ההרכבה והחיבור ביניהם. קו 108 הונח לאורך כ-60 ק"מ ממנהרת מנשה עד לתחנת הוויסות ליד ראש העין – תחנת "נווה ירק" (NCHS\493924)