הענק המקראי שכמעט נשכח: עובדות מפתיעות על המלך עמרי

ההיסטוריה מלאה בדמויות משפיעות שנדחקו להערות שוליים, והמלך עמרי הוא הדוגמה הקלאסית לכך. בתנ"ך, תקופת מלכותו מסוכמת ב-12 פסוקים בלבד, שרובם מתמקדים בכישלונותיו הרוחניים ובקביעה שהוא "עשה הרע מכל אשר לפניו". אולם כשאנחנו מניחים את הטקסט המקראי לצד הממצאים הארכיאולוגיים ותעודות של אימפריות שכנות, מתגלה תמונה אחרת לגמרי: לא מלך שולי, אלא טיטאן פוליטי, בנאי אדיר ומייסד שושלת שעיצבה את המזרח התיכון.

עד כמה הוא היה חזק? השם שלו הפך למותג בינלאומי. האימפריה האשורית המשיכה לקרוא לממלכת ישראל "בית עמרי" (Bit Humria) במשך יותר ממאה שנה לאחר מותו. אפילו המלך יהוא, שביצע הפיכה עקובה מדם והשמיד את בית עמרי, מתואר באובליסק השחור של שלמנאסר השלישי כ"בן עמרי". המוניטין של עמרי היה כל כך דומיננטי, שהאשורים השתמשו בשמו כדי להגדיר את הארץ כולה, גם כששלטו בה מלכים שאינם מזרעו.

עמרי היה לא רק מצביא, אלא אסטרטג בעל חזון נדל"ני. הוא לקח ממלכה שסועה ממלחמות אזרחים וייצב אותה על ידי הקמת בירה חדשה לגמרי – שומרון. החפירות הארכיאולוגיות בשומרון חושפות ארמון אדיר וביצורים מרשימים שנבנו בטכניקות מתקדמות. הוא לא סתם בנה עיר; הוא יצר מרכז כוח פוליטי ששירת את ממלכת ישראל במשך מאות שנים והפך לסמל של עוצמה שלטונית.

העדות האמינה ביותר לכוחו של מנהיג מגיעה לעיתים דווקא מאויביו. במצבת מישע המפורסמת, מלך מואב מתאר את הניצחון שלו על ישראל, אך נאלץ להודות שעמרי "עינה את מואב ימים רבים". כשארכי-יריב חורט על אבן לדורות את העובדה שמלך ישראל כבש ודיכא אותו, הוא מספק לנו הוכחה חיצונית ובלתי תלויה לכך שעמרי היה מעצמה אזורית שאי אפשר היה להתעלם ממנה.

הסיפור של עמרי הוא שיעור מרתק בהיסטוריה: מקור אחד, חשוב ככל שיהיה, לא תמיד מספר את הסיפור המלא. מחברי התנ"ך שפטו אותו על פי נאמנותו הדתית, בעוד העולם העתיק שפט אותו על פי עוצמתו המדינית. רק השילוב בין השניים מעניק לנו את התמונה המלאה, וגורם לנו לתהות – אילו עוד מנהיגים ענקיים מסתתרים בין השורות ורק מחכים שנחשוף את סיפורם האמיתי?

תמונה: מצבת מישע במוזיאון הלובר.