top of page
חיפוש

3,000 שנה של גומלין - הצצה אל המקום שבו האדם והטבע מסרבים להפסיק לדבר

עין כרם אינה רק שכונה ציורית, אלא "נוף תרבות" חי (“נוף תרבות” הוא אזור גאוגרפי המבטא את פעולת הגומלין המשולבת של האדם והטבע לאורך זמן), המבטא גומלין נדיר בין אדם לטבע לאורך 3,000 שנה. ראשיתה בתקופת הברונזה התיכונה (2,000-1,550 לפנה"ס), סביב "מעיין מרים", מעיין שכבה הנובע לאורך כל השנה. המעיין הזין חקלאות טרסות מופלאה, המהווה עדות פיזית לעיצוב פני השטח בידי אדם לאורך הדורות. המעיין נקרא בערבית "עין סיתי מרים" (מעיין גבירתנו מרים) על שם מסורת נוצרית מהמאה ה-14, לפיה כאן שתתה מרים, אימו של ישוע, בדרכה לבקר את אלישבע. שם זה מתועד בשמו הערבי כבר בדו"ח של PEF משנת 1881. מעל המעיין אף הוקם מסגד. ביטוי מרתק לרבדים הדתיים המצטלבים בעין כרם. לוח כתובת בחצר המסגד מתארך אותו לשנת 1828–1829 לספירה (1244 להיג'רה).


שורשיה הטקסטואליים של עין כרם עמוקים: תרגום השבעים משמר את "כרם" ביהודה, וירמיהו מזכיר את "בית הכרם" כתחנת משואות אסטרטגית. בשיבת ציון היא הפכה למרכז מנהלי, כפי שמעיד נחמיה: "מַלְכִּיָּה בֶן רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית הַכָּרֶם" (נחמיה ג, יד). חוקרים כאלברכט אלט ומיכאל אבי-יונה מציעים במחקרם לזהות את האתר המקראי לעין כרם המודרנית, כשהם מתבססים על ממצאים ארכאולוגיים מתקופות הברזל וההלניסטית.


הקשר לקודש הקודשים גם הוא יכול לרגש רבים: המשנה מציינת כי "אַבְנֵי כֶבֶשׁ וְאַבְנֵי מִזְבֵּחַ מִבִּקְעַת בֵּית הַכֶּרֶם הָיוּ מְבִיאִין אוֹתָן" (מידות ג, ד). אבני הגיר החלקות המקומיות אפשרו חציבת אבנים שלמות ללא כלי ברזל, כנדרש בהלכה. כך הפכה בקעת הכפר לספקית החומר הטהור ביותר לבניית המזבח בימי הבית השני.


עבור העולם הנוצרי, עין כרם היא זירת רגעי מפתח תאולוגיים: כאן ניצב ביתם של זכריה ואלישבע, הוריו של יוחנן (לימים המטביל), וכאן ממש התקיים מפגש "הביקור" המכונן בין אלישבע, כשהיא הרה עם יוחנן, לבין בת דודתה, מרים, כשהיא הרה עם ישוע. לידתו של יוחנן המטביל במקום קידשה את עין כרם כיעד עלייה לרגל מרכזי. ה"מַגְנִיפִיקָט", שמו של מזמור נוצרי, הידוע גם בשם שירת מרים, על פי המסורת הנוצרית הוא שיר הלל ששרה מרים כשביקרה את אלישבע, לאחר שנתבשרה על ידי המלאך גבריאל כי היא עתידה לשאת את ישוע ברחמה. הטקסט לקוח מהבשורה על־פי לוקאס והוא גם שמן של יצירות מוזיקליות רבות שנכתבו על פי אותו הטקסט, בעיקר בתקופות הרנסאנס והבארוק.


בימי הביניים — הצלבנים (במאה ה-12) הקימו כאן כנסייה - Sanctus Johannes in Montibus" (יוחנן הקדוש בהרים). לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין בשנת 1187 הוענק הכפר לשייח' המיסטיקן אבו מדין מסביליה, מורה סופי מפורסם מאנדלוסיה. בנו של צלאח א-דין, אל-אפד'ל, הקים בשנת 1193 ווקף לתמיכה בצליינים המוגרבים בירושלים. הווקף הרשמי הכולל את עין כרם גובש בשנת 1320 על ידי נין-נינו של אבו מדין. מאז ועד 1948 שימשו הכנסות עין כרם החקלאיות לתמיכה באלפי צליינים מוסלמים מוגרבים ולתחזוקת רובע המוגרבים בעיר העתיקה.


תור הזהב האדריכלי הגיע במאה ה-19 עם, מה שאנו מכנים “חדירת המעצמות”, כניסת המעצמות האירופיות לארץ ישראל. האדריכל אנטוניו ברלוצי עיצב את כנסיית הביקור המודרנית כשהוא משלב בתוכה ממצאים קדומים, ולצדה הוקמו מנזרים כ"מוסקוביה" הרוסית עם כיפות הזהב המפורסמות של הכפר, המעניקים לכפר קו רקיע בין-לאומי מרהיב המאפיין אותו עד היום.


👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:


כיום עין כרם היא מוזיאון פתוח המשלב אמנות, היסטוריה וטבע. למרות המודרניזציה מסביב, היא מצליחה לשמור על אופייה הפסטורלי ומציגה סיפורים של ארץ ישראל – מחקלאות קדומה ועד לשימור המודרני של נוף תרבותי חי ונושם.


תמונה 1 - כנסיית הביקור, עין כרם. צילום: ניר טופר


תמונה 2 - פסל אלישבע ומרים, מוצב ברחבת כנסיית הביקור, עין כרם. ברקע, על הקיר: תפילת המגניפיקט בשפות שונות. צילום: ניר טופר


תמונה 3 - המוסקובייה, מנזר גורני, עין כרם. מקור: Hagai Agmon-Snir حچاي اچمون-سنير חגי אגמון-שניר, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons


תמנה 4 - עין כרם במפת ה-PEF, מהסקר שערכה הקרן בשנים 1871-1878. מקור: PEF, Public domain, via Wikimedia Commons



👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:


--

---

----



תגובות

Comments
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.
bottom of page