בין הירקון ליריחו: הקו הדמיוני ששינה את פני המזרח התיכון
- Nir Topper
- לפני שעה
- זמן קריאה 3 דקות
שמות המקומות (הטופונימיה, תורת השמות הגאוגרפיים) מספרים לנו סיפור עמוק בהרבה ממה שנראה לעין. המונח "עוג'ה" (العוגا) חוזר על עצמו במספר מוקדים אסטרטגיים, והוא הרבה יותר מסתם שם של נחל. המקור שלו נעוץ בשורש הערבי ע-ו-ג' (עווג' - عוג), שמשמעותו סטייה מהקו הישר או פיתול. בערבית, "אל-עוג'א" היא תיאור פנומנולוגי של התנהגות המים: נחל שמהלכו אינו ישר, אלא מאופיין בנפתולים (Meanders) רחבים שמטרתם להאט את זרימת המים בקרקע מתונה. מעניין לגלות שאפילו איתמר בן-אב"י ניסה ב-1912 להעניק לירקון את השם "העוגה", כהלחם בין הצליל הערבי לשורש העברי ע-ו-ג (כמו בביטוי "עג עוגה").
בארץ ישראל קיימות שלוש "עוג'ות" מרכזיות, שכל אחת מהן עיצבה את ההיסטוריה המקומית. "העוג'א המערבית" היא נחל הירקון השופע במישור החוף, שהיווה מחסום טבעי וקו הגנה לאורך הדורות. "העוג'א המזרחית" היא ואדי עוג'ה (נחל ייט"ב), היורד מהרי בנימין ויוצר נווה מדבר ירוק בלב בקעת הירדן. ו"העוג'ה הדרומית" היא עוג'ה אל-חפיר (ניצנה), צומת דרכים אסטרטגי בנגב המערבי, שבו ה"פיתול" של הוואדי פוגש את ה"חפיר" – הנדסת מים מתוחכמת לאגירת מי שיטפונות במדבר. השמות הללו נדדו בין קצות הארץ, מה שמעיד על חשיבותה של התופעה ההידרולוגית הזו בעיני האוכלוסייה המקומית.
מושג מפתח מרתק בהיסטוריה הצבאית של הארץ הוא "קו שתי העוג'ות". במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין דצמבר 1917 לספטמבר 1918, החזית חצתה את הארץ לרוחבה בקו דמיוני שנמתח משפך הירקון (העוג'א המערבית) ועד לוואדי עוג'ה (העוג'א המזרחית). במהלך קמפיין סיני-וארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה של שוויון כוחות ותקיעות טקטית בין הכוחות הבריטים לכוחות העות’מאניים בדרום ארץ ישראל מ-אפריל ועד אוקטובר 1917, שבהם שני הצדדים, הבריטים מדרום והעות’מאנים מצפון, לא הצליחו לפרוץ את קווי ההגנה של היריב — תקופה שתוארה לעיתים כמצב סטטי בדומה לקיפאון בחזיתות אירופה. הקו הזה לא היה רק גבול צבאי, אלא גם פרויקט הנדסי ולוגיסטי מורכב שכלל מסילות ברזל וקווי אספקה, ואיפשר בסופו של דבר את ההכנות למבצע מגידו ולהתמוטטות החזית הטורקית.
העוג'ה הדרומית, ניצנה, מסתירה בתוכה אוצרות בני אלפי שנים. מתחנה נבטית על דרך הבשמים ועד לעיר ביזנטית משגשגת בשם נסנה. אחד הגילויים החשובים ביותר במקום הם "פפירוסי ניצנה" מהמאה ה-6 וה-7, המספקים הצצה נדירה לחיים היומיומיים בספר המדבר. המסמכים הללו חושפים את מערכות המיסוי, את האופן שבו המקום שמר על אופיו הנוצרי תחת ראשית השלטון המוסלמי, וכיצד השכילו תושבי העיר לנצל את הדינמיקה של הוואדי המפותל כדי לקיים עיר בלב המדבר הצחיח.
הסטטוס-קוו המתוח לאורך "קו שתי העוג'ות" הגיע לקיצו בספטמבר 1918 במבצע צבאי מבריק שנודע כ"מבצע מגידו". פריצת הדרך המכרעת לא הושגה במתקפה חזיתית שחוקה, אלא באמצעות תרגיל הטעיה אסטרטגי שתכנן הגנרל אלנבי. הוא גרם לעות'מאנים להאמין כי המתקפה העיקרית תונחת מכיוון מזרח, באזור ואדי עוג'ה (העוג'א המזרחית), על ידי הקמת מחנות דמה והצעדת גדודים באופן גלוי בבקעת הירדן. בעוד הטורקים מרכזים את עתודותיהם במזרח כדי לבלום את מה שנראה כפריצה ליריחו, ריכז אלנבי בחשאי מסה קריטית של כוחות במישור החוף, תחת חיפוי הפרדסים הצפופים של ה"עוג'א המערבית".
בבוקר ה-19 בספטמבר החלה הפריצה הגדולה שמוטטה את קו ההגנה העות'מאני באופן סופי. לאחר הפגזה ארטילרית קצרה אך מרוכזת, הבקיעו כוחות הרגלים הבריטים את הקו הטורקי בשרון בתוך שעות ספורות. הפירצה ב"עוג'ה המערבית" פתחה את הדרך לדיוויזיות הפרשים לשעוט צפונה במהירות מסחררת דרך המעברים בהר הכרמל ולהגיע לעמק יזרעאל, ובכך לכתר את הצבא העות'מאני מאחור. הקריסה המהירה הובילה לנסיגה טורקית כאוטית ולתבוסה מוחלטת של האימפריה בארץ ישראל, ניצחון שסיים ארבע מאות שנות שלטון עות'מאני ושינה את פני המזרח התיכון לעד.
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
לסיכום, ה"עוג'ות" של ארץ ישראל הן הרבה יותר מפיתול בנחל. הן עוגנים של זהות, אסטרטגיה והישרדות. בין אם מדובר בטחנות הקמח של הירקון, באמות המים של יריחו או במאגרי המים של ניצנה, האדם תמיד ידע לרתום את עוצמת המים המפותלים לטובת קידמה וחוסן. בפעם הבאה שתטיילו באחד האתרים הללו, זכרו שאתם דורכים על נתיב שבו היסטוריה וגאוגרפיה נפגשים בכל עיקול של הנחל.
תמונה 1 - נחל ייט"ב 1919. מקור: ויקיפדיה, נחל ייט"ב
תמונה 2 - "קו שתי העוג'ות". מקור: ויקפדיה, קו שתי העוג'ות
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
תגובות