האם אני לוקח מספיק אחריות על עצמי ועל מעשיי?
פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר, מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'. הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור, שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל. בסוף הפרשה מופיע גם חטא בעל פעור ופעולת הקנאות של פנחס.
בלק בן צפור, הוא מלך מואב, רואה את ניצחונות ישראל במלחמות סיחון ועוג וחושש כי ממלכתו היא הבאה בתור. הוא שולח שליחים אל נביא-קוסם בעל שם, שלא מבני ישראל, בשם בלעם בן בעור ומבקש ממנו לבוא ולקלל את ישראל. אלוהים מתגלה לבלעם ופוקד עליו "לא תלך עמהם".
בלק מנסה שנית לשכנע את בלעם, אלוהים שוב מתגלה לבלעם, אך הפעם לא אוסר על בלעם ללכת עם המשלחת, רק מזהיר את בלעם: "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה".
בבוקר היציאה, אלוהים שולח מלאך הניצב מול האתון כשחרבו שלופה והוא חוסם את דרכה מלהמשיך. בלעם לא רואה את המלאך, אך האתון רואה אותו נבהלת סוטה מהדרך ולבסוף רובצת ומסרבת להתקדם. בלעם מכה את האתון. ואז, זה קורה: באורח ניסי פותחת האתון את פיה ופונה לבלעם בשאלה מדוע היכה אותה? "לו היה חרב בידי הייתי הורג אותך", עונה לה בלעם. אז פתח אלוהים את עיני של בלעם והוא ראה את המלאך. האם עליי לשוב על עקבותיי ולא ללכת עם המשלחת המואבית, שואל בלעם את המלאך. לא, משיב המלאך, "לך עם האנשים" אבל רק "את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר".
בלעם לא מסוגל לקלל את עם ישראל ומפיו יוצאות ברכות. הוא נושא את נבואתו המתארת את העתיד המזהיר הצפוי לישראל לצד העונש המר המצפה לאויביהם.
המשך הפרשה מתאר את סיפור הזנות שזנו בני ישראל אל בנות מואב ואת עבודת פולחן הבעל שחטאו. לפי פקודת משה נדונו החוטאים למיתה. במקביל, מגיפה גדולה פרצה בעם ורבים מתו. לעיני כל ישראל אחד מנשיאי השבטים מתקרב יחד עם אישה מדינית. פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, נוטל רומח בידו והורג את שניהם ובזכותו נעצרת המגיפה. בסך-הכול מתו במגיפה 24,000 איש.
מה אני לומד מכל זה? בעיקר שאף אחד כאן לא לוקח אחריות, וזה תמיד מישהו אחר שצריך לשלם את המחיר. חוץ מהאתון של בלעם, היחידה שעושה את העבודה שלה כמו שצריך.
בלק מזמין את בלעם שיקלל את ישראל - תטפל בזה בעצמך, מה אתה שולח קוסמים?
בלעם מכה את האתון כי המלאך מעכב אותה - מה אתה מכה אותה? גיבור על חלשים?
מיד אחרי שקיבלו ברכות ושבחים, בני ישראל עובדים עבודה זרה. מי לא האשמים? כמובן, לא הם, אלא בנות מואב שהסיתו את בני ישראל לדרך רעה - הסיפור הקלאסי של גבר המכה אישה וטוען שהיא אשמה.
ואיך אני בעניין לקיחת אחריות? האם אני לוקח מספיק אחריות על מעשיי, מה שקורה סביבי ולי? בלי לבדוק אני יכול להגיד שאני יכול להשתפר.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: המלאך, בלעם ואתונו. גוסטב ז'אגר, 1836
