אם לאלוהים יש לפעמים דילמה מה לעשות או מה לא לעשות, אני מציע לו להתייעץ עם אמא שלי
"פרשת השבוע של ניר" - פָּרָשַׁת עֵקֶב
פרשת עקב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים, היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה. בני ישראל עדיין לא נכנסו לארץ המובטחת ומשה ממשיך את דבריו בשילוב דברי תוכחה, איזכור החטאים שביצעו במדבר, דברי עידוד לקראת הכניסה לארץ המובטחת ותיאור מרנין לב על אופיה המיוחד של הארץ.
בקריאת הפרשה עולה התחושה כי משה חושש מאוד מהבאות. הוא חוזר ומזכיר את הטוב שעשה אלוהים לישראל, הוא חוזר ומזהיר את העם שלא יסטה מקיום המצוות כלשונן ושלא יילך אחרי אלוהים אחרים. משה לא מסתיר את דעתו על העם. לא בגללכם אלוהים איתכם, אלא בגלל הבטחתו לאבותיכם, "עם קשה עורף" אתם, אומר משה לבני ישראל.
האם עם ישראל הוא באמת כזה? האם קל להתחבר לחששות הגדולים של משה? האם זה רק עניין של זמן עד שיעשו את המעשה הלא נכון? ואם כן, האם זו תכונה שלילית המאפיינת רק את בני יעקב או שמא זו תכונה אנושית אוניברסלית; תן לאנשים תחושה שהכל בסדר, ובום(!) הם מתחילים לעשות שטויות.
בעבר, כשהדרכתי קבוצות של בני נוער, רגע לפני ששחררתי אותם לזמן חופשי היכנשהו, היו לי חששות גדולים. אני מניח שבדומה למשה, חששתי מתחושת ההיבריס שלהם, חששתי שיעשו שטויות.
"תקשיבו טוב", הסתכלתי לכל אחד ואחת מהם בעיניים ואמרתי להם, רגע לפני ששחררתי אותם לדרכם החופשית, "תעשו רק מה שנכון".
"ואיך תדעו מה נכון?", הסברתי להם בכל פעם מחדש, "שתי דרכים פשוטות ומדויקות:"
"דרך אחת היא: אתם יודעים בעצמכם מה נכון ומה לא נכון. פשוט ככה. אתם בעצמכם יודעים. אל תיתנו לרעשים להפריע לכם לשמוע את עצמכם אומרים לעצמכם את מה שאתם יודעים"
"והדרך השניה לדעת מה נכון ומה לא נכון לעשות, אם במקרה ממש שכחתם או אם אתם מתלבטים – דמיינו שאמא שלכם עומדת לידכם, ומה היא הייתה אומרת על מה שאתם עומדים לעשות".
אני מתחבר אל אלוהים שלי בשתי דרכים: אלוהים שלי הוא המוסר שלי. ואם אני לא שומע את המוסר שלי, אני פונה לערכאה הגבוהה ביותר: אמא שלי. אם לאלוהים יש לפעמים דילמה מה לעשות או מה לא לעשות, אני מציע לו להתייעץ איתה.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: זו האישה שאני מציע לאלוהים להקשיב לה, AKA אמא שלנו