אני מבקש ללמד את עצמי לסלוח, לא רק לאנשים אחרים, אלא גם לעצמי
פרשת חוקת היא פרשת השבוע השישית בספר במדבר, היא מתחילה בפרק י"ט ומסתיימת בפרק כ"ב, פסוק א'. הפרשה נפתחת בסוגיה הלכתית ארוכה בעניין מצוות פרה אדומה והלכות טומאת מת. לאחר מכן מתחילה הפרשה לספר את קורות בני ישראל במדבר עד בואם לערבות מואב, בשנת ה-40 לצאתם ממצרים.
אחד הסיפורים המובאים בפרשה הוא פרשת מי מריבה: מרים הנביאה, אחות אהרן ומשה, הולכת לעולמה. אחרי מות מרים סבלו בני ישראל ממחסור במים. על פי המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים, ועל פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע. אלוהים מצווה את משה לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה, בכעסו על בני ישראל, מכה פעמיים על הסלע ומוציא מים רבים. אלוהים קובע כי משה ואהרון חטאו ועל כן לא ייכנסו אל הארץ.
הפרשנויות חלוקות לגבי מהות חטאם של משה ואהרון; האם זו הייתה ההכאה הכפולה של הסלע, או שמא עצם ההכאה (כי אלוהים אמר להם לדבר אל הסלע), יש אף הסבורים כי עצם כעסם על בני ישראל שהתאוננו כי סבלו ממחסור ממים אינו מוצדק, ובני ישראל עלולים היו לחשוב שאלוהים כועס עליהם שהם מבקשים, בצדק, מים. מה שברור שמשה ואהרון עשו משהו לא כשורה ולכן לא יכנסו אל הארץ המובטחת.
יש אצלי הערכה גדולה מאוד לעורכי סיפוריי המקרא. שלא כמו דתות אחרות, ביהדות כולם אנושיים. אפילו משה ואהרון מעדו, ולא פעם אחת, ונענשו על כך. דוד המלך, אשר מזרעו אמור להגיע המשיח, חטא חטאים גדולים מאוד, אדם וחוה, קין והבל, יעקב שרימה את אביו וגזל את הירושה מאחיו עשיו. כולם – כולם, בלי יוצא מן הכלל, בעלי תכונות אנושיות הכוללות, גם, עשיית הדבר הלא-נכון.
אדם וחוה, יעקב ועשיו, קין והבל, משה ואהרון, דוד המלך, אוריה החתי, אני עצמי, היא עצמה והוא עצמו, כולנו משתדלים לעשות את מה שנראה לנו כדבר הנכון לעשות, לפעמים אנחנו עושים בדיוק את ההיפך. אנחנו, האנשים, אנחנו יצורים מורכבים, שעושים לפעמים דברים שאנחנו עצמנו יודעים שהם לא נכונים, אבל זה משרת אצלנו מקום מורכב אחר.
מכל זה אני מבקש ללמד את עצמי לסלוח, לגלות סבלנות, אורך רוח, מתינות ולקבל את האתגר שבלהיות אנושי. לא רק כלפי אנשים אחרים, אלא גם כלפי עצמי.
תמונה: משה מכה בסלע - Nicolas Poussin, 1633
