"פרשת השבוע של ניר"
פרשת תולדת היא הפרשה השישית בספר בראשית, היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י"ט ומסתיימת בפרק כ"ח, פסוק ט'. מקור שם הפרשה בפסוק הפותח אותה: ”וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם” והיא מוקדשת בעיקרה לסיפורו של יצחק ולסיפור בניו, עֵשָׂו ויעקב וגניבת הבכורה.
עשו, שגדל להיות צייד ובעקבות כך זוכה לאהבתו של אביו, יצחק, ויעקב "יושב אוהלים" שמפורש במספר פרשנויות; רועה צאן, אבל גם כמי שאינו מתערבב עם הבריות, נחבא אל הכלים. יעקב היה המועדף על ידי אימו, רבקה. הפרשה עוסקת בעוד מספר סיפורים כמו ברעב ששרר בארץ, הרצון של יצחק לרדת למצרים וההבטחה של אלוהים כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ, אבל לטעמי הסיפור הוא גניבת הבכורה של עשו על ידי יעקב. מכאן גם הביטוי "בעבור נזיד עדשים".
לכאורה, לא היה כאן צורך בגניבת הבכורה, שכן יעקב ביקש מעשו, אחיו הבכור, למכור לו את הבכורה, וזה האחרון הסכים – "בעבור נזיד עדשים". יש פרשנויות שונות מדוע הסכים עשו להעביר את הבכורה ליעקב, אבל ללא ספק, ע"פ הסיפור, הוא עשה זאת מרצונות החופשי: "וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃ וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה" (בראשית, כ"ה, ל"ב-ל"ד).
אם כך מדוע היה צריך יעקב לשקר ולרמות את אבא שלו, יצחק? מדוע הלבישה אותו אמא שלו, רבקה, בביגוד שיטעה את יצחק כדי שיחשוב שיעקב הוא עשו? מדוע ניגש יעקב אל אביו וזיהה עצמו כעשו. שיקר לו ממש, מדוע? "וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃ וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃ וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ" (כ"ז, כ"א-כ"ג). ועוד אולי זה לא היה ברור, אולי עוד יש סיכוי שמדובר בחוסר הבנה, שואל האב את בנו: "וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו", והבן משקר שקר חד בהיר וברור: "וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי" (כ"ז, כ"ג). וואו! ממש וואו!
כי כשאני עושה משהו לא צודק, אני יודע שהוא לא צודק.
כי כשאני עושה משהו לא נכון, אני יודע שהוא לא נכון.
אני לא צריך שמישהו יגיד לי שעשיתי משהו שלא הייתי אמור לעשות, אני יודע את זה לבד.
גם יעקב ידע שעשה מעשה שלא ייעשה, גם רבקה ידעה זאת. לקנות את הבכורה בעבור נזיד עדשים, הרי עד ימינו הביטוי הזה מבטא מכירה שנעשית בדרך לא הוגנת, לא נכונה, לא צודקת, אלא בעבור תמורה רגעית, שטחית, רדודה.
לכן, היו צריכים, יעקב ואימו רבקה, להמשיך בשקר ולרמות את יצחק. כי ידעו שמכירת הבכורה היתה למעשה גזל, לא הוגנת, מימוש חולשה של עשו שהסכים. הם ידעו, יעקב ורבקה, שיצחק, האבא, לא היה מסכים לכך, לכן היו צריכים להמשיך ולרמות, להמשיך ולעשות את המעשה הלא נכון, הלא צודק. והם ידעו את זה. הם ידעו שהמעשה הוא מעשה לא צודק, אחרת לא היו נאלצים לשקר באופן כל כך בוטה.
אני נשאר עם השאלה הלא פתורה: מדוע יש בכלל משמעות לברכה שניתנת במרמה?
מדוע הבכורה, והברכה שבאה איתה, לא נלקחה מיעקב? מדוע נשאר יעקב מבורך בברכת הבכורה לאחר שנלקחה במרמה במצח נחושה, מרמה מתוכננת הדורשת זיוף והשקעה?
השאלה הזאת לא פתורה אצלי. הברכה שנתברך בה יעקב היא ברכה שנתקבלה במרמה.
מה זה אומר על עצם משמעות הברכה? האם יש בברכה משמעות כלשהי בכלל?
נראה שאמשיך לתהות בדבר.
תמונה: עשו מוכר ליעקב את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים, ציור של מתיאס שטום (1640)
