כל העמים ביגון בגת שמנים

Nir Topper
לפני 6 ימים
זמן קריאה 2 דקות

“כנסיית כל העמים” (איטלקית Chiesa di tutte le Nazioni), המוכרת גם ככנסיית גת שמנים (Gethsemane) או כנסיית היגון (Chiesa dell’Agonia), נבנתה בין השנים 1919–1924 בתכנונו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שתכנן כנסיות רבות בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. שמה ניתן לה על שום התרומות שהגיעו מקהילות קתוליות במדינות רבות, וסמליהן של שתים עשרה מדינות תורמות משולבים בכיפות התקרה. הכנסייה הנוכחית היא השלישית שנבנתה באתר: קדמה לה בזיליקה ביזנטית מן המאה ה-4, ומעליה נבנתה במאה ה-12 כנסייה צלבנית, שננטשה וחרבה במאה ה-14.

מרבית החוקרים סבורים כי השם "גת שמנים" משמעותו "בית בד", והוא ניתן למקום על שם הפקת שמן הזית שהתקיימה למרגלות ההר בעת העתיקה. פירוש זה אף זכה לחיזוק ארכיאולוגי: במערת גת שמנים, לפני שהוסבה לקפלה, נחשפו שרידים שפורשו כמתקן להפקת שמן זית מתקופת בית שני. לצד הפירוש הרווח קיים גם הסבר חלופי, פילולוגי בעיקרו, שלפיו השם מקורו בצירוף "גד שמני" במשמעות מדרון – רמז למורדות הר הזיתים או לגדת נחל קדרון – פירוש הנתמך בצורה הארמית-הסורית העתיקה של השם, "גֶּד־סִמַן".

האתר, השוכן למרגלות הר הזיתים, התקבע בזיכרון ההיסטורי והתרבותי העולמי בשל חשיבותו המכרעת במסורת הנוצרית. על פי המסופר בברית החדשה, זהו הגן שבו שהה והתפלל ישוע עם תלמידיו בלילה שלפני מעצרו. וַיָּבֹאוּ [ישוע ותלמידיו] אֶל־חָצֵר אַחַת, וּשְׁמָהּ גַּת־שְׁמָנֵי, וַיֹּאמֶר [ישוע] אֶל־תַּלְמִידָיו: "שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה, עַד אֲשֶׁר אֶתְפַּלָּל” (הבשורה על פי מרקוס, י"ד).

במוקד הכנסייה, הנמצאת בצמוד לגן, מצוי "סלע היגון", שעליו, לפי המסורת הנוצרית, התפלל ישוע בלילה שלפני מעצרו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת עִמְדוּ־פֹה וּשְׁקֹדוּ׃ וַיַּעֲבֹר מְעַט מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּתְפַּלֵּל אֲשֶׁר אִם־יוּכַל הֱיוֹת תַּעֲבָר־נָא מֵעָלָיו הַשָּׁעָה הַזֹּאת" (הבשורה על־פי מרקוס, י"ד). עיצוב הפנים נועד לשחזר את אווירת אותו לילה: חלונות אלבסטר סגלגלים מעמעמים את האור ומשרים על החלל דמדומים תמידיים.

בגן שלמרגלות הכנסייה ניצבים שמונה עצי זית עתיקים שהפכו לסמלו המובהק של המקום. האמונה הנוצרית רוצה לראות בעצים אלה המשכיות של עצי הזית מתקופתו של ישוע, ובדיקות שנעשו מטעם המועצה הלאומית למחקר של איטליה, אף תארכו כמה מהעצים שעדיין ניתן לתארך למאה ה-12, כלומר לגיל של כתשע מאות שנה. בדיקות DNA הראו כי כל שמונת העצים בעלי פרופיל גנטי זהה – עדות לכך שהם התרבו מייחור של עץ אם משותף, ככל הנראה במסגרת שיקום הגן בתקופה הצלבנית. מכאן שהעצים הנראים היום אינם אלה שעמדו במקום בימי בית שני, עם זאת, עצי זית מסוגלים להתחדש מן השורשים גם לאחר שגזעם נכרת או מת, ומערכת השורשים עשויה להיות עתיקה בהרבה – אך אין דרך לתארך אותה בלי לפגוע בעצים.