8 שניות של הדהוד עד "האבות הלבנים"

Nir Topper
6 במרץ
זמן קריאה 4 דקות

מתחם סנטה אנה הוא "דומין לאומי צרפתי" (Domaine National Français) – מובלעת ריבונית רשמית המהווה את אחת הנקודות הרגישות והמותנות ביותר במארג הגיאופוליטי של ירושלים. מאז הענקת האתר לנפוליאון השלישי ב-1856, השטח מתפקד כמעוז דיפלומטי שבו הריבונות הישראלית נעצרת בפתח השער, כפי שעוגן בהסכמי פישר-שובל והוכח בתקריות פוליטיות עזות מזמנם של שיראק ומקרון.

תגליות ארכיאולוגיות: בריכות בית חסדא

מעמד ייחודי זה, המגן על השקט בתוך המתחם, הוא שאפשר לארכיאולוגיה לחשוף את השכבות העתיקות המצויות עמוק מתחת לפני השטח. החפירות הארכיאולוגיות באתר בוצעו בשלבים: כריסטוף-אדוארד מוס נשלח לאתר בשנת 1862 ובמהלך עבודות השיקום (1873) גילה שרידים של בריכת בית חסדא, ואילו קונרד שיק השלים את זיהוי הבריכות הכפולות בשנת 1888. זיהויין של בריכות בית חסדא המוזכרות בבשורה על-פי יוחנן, שם מסופר כי ישוע ריפא אדם שסבל מחולי ושיתוק במשך 38 שנה. הגילוי של שתי בריכות ענק המופרדות על ידי סכר רחב לא רק אישש את הדיוק הגיאוגרפי של הטקסט, אלא חולל מהפכה בתחום הארכיאולוגיה המקראית כולה, במעבר מספקנות תיאורטית לשאיפה לדיוק טופוגרפי מוכח.

התקופה הרומית: ממרכז מרפא פגאני לזיכרון נוצרי

לאחר חורבן בית המקדש (שנת 70 לספירה), האתר עבר גלגול נוסף כשהרומאים הקימו עליו "אסקלפיון" – מרכז ריפוי פגאני המוקדש לאל הרפואה אסקלפיוס ולעתים גם לאל סראפיס. ממצאים כגון פסלי נחשים ומנחות ריפוי (ex-votos), ובראשם כף רגל מאבן הנושאת כתובת ביוונית, מעידים על הפופולריות העצומה של המקום כמרכז מרפא בתקופת איליה קפיטולינה – העיר הרומית שהוקמה על חורבות ירושלים על ידי הקיסר אדריאנוס בשנת 130 לספירה.

האסטרטגיה של הקיסר אדריאנוס למחוק כל זכר למורשת יהודית כלשהי במרחב, במקרה הזה באמצעות פולחן פגאני, יצרה אירוניה היסטורית: דווקא המקדש הרומי הוא ששימר את זיכרון קדושת המקום עבור הדורות הבאים, ואפשר לנוצרים לזהותו מחדש כאתר לידתה של מרים (אמו של ישוע) בבית הוריה חנה ויהויקים. זיכרון זה הונצח במבנה אדריכלי צלבני: כנסיית סנטה אנה.

האדריכלות הצלבנית: כוח, אבן והד נצחי

כנסיית סנטה אנה, שנבנתה בתקופת המלכה מליסנדה במאה ה-12, היא מופת לאדריכלות רומנסקית צלבנית המשלבת עוצמה פיזית עם עומק רוחני. המלכה מליסנדה, שהייתה דמות פוליטית רבת-עוצמה ושלטה בממלכת ירושלים הצלבנית (1131–1153), נחשבה לפטרונית חשובה של האמנויות והדת וראתה בבניית הכנסייה את אחד ממפעלי הדגל של תקופתה. קירותיה המאסיביים וחוסר הסימטריה המכוון בעיצובה אינם רק סמל לבלתי-מושלמות האנושית, אלא ביטוי לריאליזם של התקופה הצלבנית – מצב של מצור מתמיד שבו הכנסייה תפקדה גם כמבצר הגנתי.

פסגת התחכום האדריכלי כאן היא תופעת ה"הד המלווה" (8 שניות של הדהוד), ההופכת כל תפילה לחוויה ווקאלית פנומנלית המושכת מקהלות מכל העולם. פשטות האבן הזו שרדה את תהפוכות הזמן בזכות מהלך פרגמטי ומפתיע של הכובש המוסלמי הגדול.

התקופה האיובית: מדרסה אל-צלאחייה

כאשר כבש צלאח א-דין את ירושלים מהצלבנים ב-1187, הוא בחר לשמר את הכנסייה, יש הטוענים כי בזכות חוזקה המבני ומיקומה האסטרטגי, אלא להסב אותה ב-1192 (שנת 588 להג'רה) למדרסה הצלאחייה (על שמו) – מוסד ללימוד הלכה אסלאמית. הכתובת הערבית המעוטרת שנותרה מעל משקוף הכניסה היא עדות חיה למהפך הזה, שבו ההקדש האסלאמי (ווקף) שימש למעשה כמגן משפטי שמנע את הריסת האדריכלות הנוצרית לאורך מאות שנים. המדרסה הפכה למרכז אינטלקטואלי כה יוקרתי עד שכוונתה "אל-אזהר של ירושלים" (בהתייחסות ל-אזהר בקהיר, אחד המוסדות החשובים והמכובדים ביותר בתולדות העולם האסלאמי). דעיכתה של המדרסה החל מהמאה ה-16 הובילה להזנחה קשה, שנעצרה רק עם שובה של צרפת לתמונה במאה ה-19.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

המאה ה-19 השיקום הצרפתי ו”האבות הלבנים”

בשנת 1856, כאות תודה על תמיכת צרפת במלחמת קרים, העניק הסולטאן העותמאני עבד אל-מג'יד את המתחם לנפוליאון השלישי, מהלך שפתח פתח לשיקום מדעי חלוצי בניהולו של האדריכל כריסטוף-אדוארד מוס. מוס בחר בגישה שמרנית נועזת: הוא חשף את המקור הצלבני והביזנטי ונמנע מהוספת עיטורים מודרניים המאפיינים כנסיות אחרות (כמו כנסיית הקבר), ובכך הפך את סנטה אנה לכנסייה הצלבנית השמורה והאותנטית ביותר בארץ ישראל. החלטה זו היא הסיבה לכך שהמבקר כיום חווה מפגש בלתי אמצעי עם ההיסטוריה, כמעט ללא פילטרים של מאות שנים מאוחרות. רלוונטיות זו לשימור העבר מהווה את הבסיס למעמד האתר בימינו.

מתחם הכנסייה נמצא כיום תחת חסותם של ה"אבות הלבנים" (Pères Blancs) המנהלים את האתר. בשנת 1878 העבירה ממשלת צרפת את האחריות למתחם לאחריות הארכיבישוף שארל לביז'רי (שיועלה לדרגת קרדינל ב-1882), מייסד המסדר. “האבות הלבנים” הוא מסדר מיסיונרי קתולי המוקדש להפצת הנצרות באפריקה, ופועל באמצעות חינוך, שירותים הומניטריים ודיאלוג בין-דתי. שמם נובע ממינהגם ללבוש גלימות לבנות (כמו הלבוש הערבי באלג'יר, כסימן לכבוד לתרבות המקומית). המסדר נוסד באלג'יר ב-1868, ובחירתו נבעה ממומחיותו הייחודית בעבודה בעולם הערבי והמזרחי. צעד זה נועד לבסס נוכחות דתית צרפתית איתנה שתנהל את הסמינר היווני-קתולי (מלכיתי) שהוקם באתר, ובכך תשרת את האינטרסים הדיפלומטיים והתרבותיים של צרפת בירושלים.

תמונה 1 - כנסיית סנטה אנה (עם דגל צרפת מונף גבוה). צילום: ניר טופר