איך זה יכול להיות? איך זה שמדינת ישראל הוקמה דווקא כדמוקרטיה?
- Nir Topper
- לפני יום 1
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: לפני 22 שעות
איך מדינה שנולדה ב-1948 לתוך סערת מלחמה קיומית, קלטה מיליוני מהגרים שרובם (למעשה כולם) מעולם לא חיו בדמוקרטיה, והתמודדה עם שסעים דתיים ואידיאולוגיים תהומיים – בחרה דווקא להכריז על עצמה כמדינה עם משטר דמוקרטי? במבט היסטורי-השוואתי, ישראל היא אנומליה. רוב המדינות החדשות שנוצרו במאה ה-20 והתחילו את דרכם כדמוקרטיות, קרסו לתוך משטרים טוטליטריים תוך זמן קצר (רק כמה דוגמאות: סוריה, גאנה, מיאנמר, פקיסטן). הנטייה הטבעית היא לחשוב שהדמוקרטיה הישראלית היא תוצאה של החלטה רגעית בה' באייר, או הברקה של בן-גוריון. אבל האמת, כפי שעולה מניתוח עומק היסטורי, מרתקת הרבה יותר: הדמוקרטיה הישראלית לא "נולדה" ב-1948, אלא עשרות שנים קודם לכן.
השורשים של "הגנום הדמוקרטי" של ישראל נשתלו עוד בבזל, ב-1897. הרבה לפני שהייתה לעם ישראל טריטוריה, הייתה לו דמוקרטיה. בנימין זאב הרצל בנה את הקונגרס הציוני כפרלמנט לכל דבר, עם מנגנון גאוני: "השקל הציוני". רק מי ששילם דמי חבר קיבל זכות לבחור, מה שיצר זיקה ישירה בין האזרח למוסד. ומה שבאמת מדהים? כבר אז, בסוף המאה ה-19, ניתנה זכות בחירה לנשים – עשרות שנים לפני רוב מדינות המערב הנאורות. השיטה שנבחרה הייתה יחסית, כדי למנוע פילוגים ולאפשר לכל זרם (סוציאליסטים, דתיים, ליברלים) להרגיש חלק מהמשחק. זוהי "תלות במסלול" (Path Dependence) היסטורית שקבעה את כללי המשחק שלנו עד היום.
אך האמת היא שהרצל לא בנה את הדמוקרטיה הזו בחלל ריק; הוא נשען על מסורת עתיקה ומפתיעה של ניהול עצמי יהודי. כבר עוד קודם פעלו ארגונים יהודיים שהיוו את הבסיס, למשל - עוד במאות ה-16 וה-18 פעל בפולין "ועד ארבע הארצות", ששימש כמעין פרלמנט יהודי אוטונומי שגבה מסים וניהל משפט. המסורת הזו המשיכה אל תוך המודרנה עם ארגונים כמו "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" (C.V), שהייתה מופת להתארגנות אזרחית דמוקרטית בתוך סביבה עוינת. וכשחלוצי העליות הגיעו ארצה, הם הביאו איתם את הלהט הזה בתוך התרמיל: תנועות נוער כמו "השומר הצעיר" לא היו רק קבוצות צופיות, אלא בתי ספר פוליטיים לכל דבר, שניהלו חיי שיתוף, קיימו הצבעות סוערות וחינכו לאחריות קבוצתית. אפילו בתי הכנסת בקהילות ישראל שימשו מאז ומעולם כמרחב ציבורי של ויכוח והכרעה. כך נוצרה תשתית של חברה אזרחית שיודעת להתארגן לבד, בלי לחכות לשלטון.
וכך, לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, העם היהודי שכלל את המוסדות הללו לכדי מדינה-שבדרך. ההסתדרות הציונית והקונגרסים שלה שימשו כזרוע המחוקקת העולמית; הסוכנות היהודית תפקדה כממשלה-בפועל ("המבצעת") מול המנדט הבריטי; ובתוך הארץ פעלה 'כנסת ישראל' (עם אספת הנבחרים והוועד הלאומי) שניהלה את חיי היומיום - מחינוך ועד בריאות - בצורה אוטונומית כמעט לחלוטין. אפילו ההסתדרות הכללית, שהוקמה ב-1920, הייתה הרבה יותר מאיגוד עובדים – היא הייתה משק כלכלי ומדיני שלם שבנה את הארץ. כשבן-גוריון הכריז על המדינה, הוא לא היה צריך לבנות משרדי ממשלה מאפס; הוא פשוט הפך את המחלקות של הסוכנות והוועד הלאומי למשרדים ממשלתיים, ואת אספת הנבחרים לכנסת. השלד כבר היה שם, מוכן ופועל.
בתקופת המנדט, היישוב היהודי בארץ חי בתוך "מעבדה דמוקרטית" ייחודית. למוסדות הללו לא הייתה משטרה ולא בתי כלא. כל הסמכות שלהם נבעה מוולונטריות – מהסכמה חופשית של הציבור. המצב הזה יצר תרבות פוליטית של "דמוקרטיה הסדרית": המנהיגים הבינו שאי אפשר לכפות החלטות ברוב דחוק כי המיעוט פשוט יפרוש, ולכן פיתחו את אומנות הקואליציות, הפשרות והסטטוס-קוו. כשבן-גוריון הקים את המדינה, הוא לא היה צריך להמציא את השיטה מחדש; הוא פשוט העתיק את המנגנונים שכבר פעלו כאן במשך שלושה עשורים והפך אותם לממלכתיים.
אחד הרגעים הדרמטיים ביותר, שמוכיחים עד כמה ה-DNA הדמוקרטי היה חזק, התרחש ב-12 במאי 1948, יומיים לפני ההכרזה. מנהלת העם (הממשלה הזמנית) התכנסה להכריע האם להכריז על מדינה ולהסתכן בפלישה ערבית כוללת, או לקבל את ההצעה האמריקאית לשביתת נשק. בניגוד למיתוס, בן-גוריון לא דפק על השולחן וקבע עובדה. נערכה הצבעה דמוקרטית. התוצאה הייתה 6 בעד הכרזה מול 4 נגד. העובדה שהחלטה קיומית כזו התקבלה על חודם של שני קולות, ושהמתנגדים קיבלו את הדין ונרתמו מיד למאמץ המלחמתי, היא ההוכחה הניצחת לחוסן המוסדי של המדינה הצעירה.
פרט טריוויה היסטורי שרבים מפספסים: המילה "דמוקרטיה" נעדרת ממגילת העצמאות. זה לא היה מקרי. טיוטות מוקדמות (כמו של המשפטן צבי ברנזון) כללו את המילה במפורש, אך היא הושמטה לבסוף. הסיבות לכך נשארו בגדר השערות ותיאוריות בלבד.אני נוטה להאמין שדווקא אי-הציון של המילה ‘דמוקרטיה’, אלא פירוט מהו הבסיס הערכי למדינה, בין השאר: “תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות”, הם הנותנים את העומק הערכי, החופשי והליברלי של מדינת ישראל, ולא רק ציון ההגדרה ‘דמוקרטית’ הדורשת פרשנות.
👈הצטרפו לערוץ הוואטסאפ (השקט) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
במבט על השיטה הפוליטית של מדינת ישראל, חשוב לזכור: היא לא מושלמת, אבל היא נס של יציבות. ובעיקר: היא ממש ממש לא ברורה מאליה! הדמוקרטיה הישראלית לא הייתה מתנה שקיבל עם ישראל או מדינת ישראל, אלא שריר שאומן במשך עשרות שנים לפני שהוקמה המדינה. השילוב בין מוסדות חזקים, מסורת של ייצוג יחסי ויכולת להכיל ניגודים, הוא הסוד שאפשר למדינת ישראל לשרוד באחד האזורים המאתגרים ביותר בעולם. זהו הסיפור של עם שהחליט להיות דמוקרטי, עוד לפני שהחליט היכן בדיוק יעשה זאת.
תמונה: הרצל נואם בקונגרס הציוני השני בבזל. מקור תמונה: ויקיפידה, הקונגרס הציוני השני
תמונה: המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה. מקור תמונה: ניר טופר
תמונה: מערכות הבחירות ל-4 אסיפות הנבחרים. מקור תמונה: ניר טופר
תמונה: ד"ר חיים ויצמן ורעייתו מצביעים בבחירות לאסיפה המכוננת, 1949
תמונה: נתונים ותוצאות הבחירות לאסיפה המכוננת, 1949. מקור תמונה: ניר טופר
תגובות