המון צל, אבל בלי ספק: הוא כבר מרגיש בעל הבית
- Nir Topper
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
עץ האקליפטוס הוא אחד המרכיבים הדומיננטיים בנוף הארצישראלי, עד כדי כך שתייר שמגיע לארץ עשוי להסיק שמדובר בעץ מקומי מקדמת דנא, כשלמעשה מדובר ב"עולה חדש" שהגיע לארץ רק ברבע האחרון של המאה ה-19, ממולדתו אשר באוסטרליה.
הגעתו של האקליפטוס לארץ קשורה קשר הדוק לניסיונות הראשונים של ההתיישבות היהודית המודרנית להתמודד עם אתגרי הסביבה. השתילים המוצלחים הראשונים ניטעו, ככל הנראה, בשנת 1884 בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. קרל נטר, מייסד בית הספר, הביא בעצמו שתילים של אקליפטוס המקור מאלג'יריה זמן קצר לפני מותו ב-1882, ואלה נקלטו בהצלחה ושימשו בסיס לנטיעות שבאו אחריהם. האקליפטוס הובא לארץ כדי לסייע בייבוש ביצות ובמלחמה במלריה, לצד יצירת מקור מהיר לצמיחה של חומרי בניין, הסקה וצל, וכן הניסיון "לטהר את האוויר" ממה שנחשב אז לגורם למחלות. המין הנפוץ ביותר שניטע בארץ הוא "אקליפטוס המקור" (Eucalyptus camaldulensis), שנבחר בשל יכולתו לצמוח במהירות בתנאים קשים.
אחד המושגים המזוהים ביותר עם העץ בישראל הוא "ייבוש הביצות". בשלהי המאה ה-19, כשהמושבות הראשונות סבלו קשות ממלריה, מימן הברון אדמונד דה רוטשילד נטיעת מאות אלפי אקליפטוסים בלב הביצות, מתוך אמונה כי יכולת הדיות (טרנספירציה) שלהם תשאב את המים ותמגר את המחלה. מחקריו של ד"ר ישראל יעקב קליגלר בשנות העשרים של המאה העשרים הוכיחו כי תרומת העצים לייבוש הייתה מוגבלת מאוד, וכי המאבק במלריה דרש מערך מקיף יותר שכלל ניקוז הנדסי, הכנסת דגים טורפי זחלים, ריסוס וחינוך ציבורי. ואולם, התודעה הציבורית קיבעה את האקליפטוס כ"מייבש הביצות" האולטימטיבי — לוחם בטבע המסמל את גבורת החלוצים.
עדות מעניינת למעמדו של העץ ניתן למצוא בכינוי הערבי שניתן לו: "שג'רת אל-יהוד" – עץ היהודים. הכינוי נבע מהעובדה שהעץ ניטע בהמוניו סביב המושבות היהודיות הראשונות. הוא שימש לא רק לניקוז (לכאורה), אלא גם לייעור, ליצירת צל ומגן רוח, להפקת דבש ולשימוש בתעשיית העץ. בשל קצב צמיחתו המהיר, הוא הפך לכלי אסטרטגי גם בתחום הביטחון; באזורי גבול ניטעו שדרות אקליפטוסים כדי להסתיר תנועת כוחות ולחסום קווי ראייה של האויב.
סיפור ביטחוני מפורסם, אם כי מהצד השני של הגבול ובמטרה הפוכה, נקשר בשמו של המרגל הישראלי אלי כהן. על פי המסורת המקובלת, במהלך פעילותו בדמשק שכנע כהן את הסורים לטעת עצים, ובהם אקליפטוסים, במוצבים הצבאיים ברמת הגולן — כביכול כדי לספק צל לחיילים הסובלים מהחום. בפועל, הנטיעות הללו הפכו לסימון גאוגרפי מדויק עבור המודיעין הישראלי: העצים בלטו מעל פני השטח הצחיח ואיפשרו לצה"ל לזהות את מיקומם של המוצבים ולשער את גודלם. מידע זה היווה חלק בולט ממכלול המודיעין שסיפק כהן — מודיעין שהיה בעל ערך אסטרטגי מכריע בכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
במישור התרבותי, האקליפטוס זכה למעמד של מיתוס. השיר "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר הפך את העץ לסמל של זיכרון קולקטיבי, בית ונוף ילדות ישראלי. כיום, היחס לאקליפטוס מורכב יותר. בשל היותו מין פולש במקומות מסוימים ויכולתו לדחוק צמחייה מקומית, רשויות הטבע בישראל מגבילות את נטיעתו באזורי נחלים ובתי גידול רגישים. לצד זאת, קיימת מודעות גוברת לסכנות הבטיחותיות הטמונות בו; בשל נטייתם של ענפי האקליפטוס לקרוס בפתאומיות מגובה רב – תופעה מסוכנת שגבתה חיי אדם בעבר – אוסר משרד החינוך לינה של קבוצות תלמידים ונוער תחת עצי אקליפטוס.
למרות המורכבויות האלה, האקליפטוס מוגן בחוק, ככל עץ בישראל, ואינו ניתן לכריתה ללא אישור מיוחד — מציאות שמבטאת את המתח בין סיווגו כמין פולש לבין מעמדו כחלק בלתי נפרד מהנוף, המזכיר לנו את תקופת ראשית ההתיישבות, ועבור רבים מאיתנו נקשר ריח עליו וצל ענפיו עם זכרונות פיקניקים משפחתיים במקומות שונים בארץ.
--
---
-----
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי, קבלו עדכון כשעולה מאמר חדש:
וואטסאפ: nirtopper.com/whatsapp-channel
👈תוכן עשיר ומגוון זמין עבורכןם אצלי בבלוג; היסטוריה, חברה ותרבות בישראל:
תמונה 1 - גזע עץ אקליפטוס רטוב, אזור פרדס חנה. צילום: ניר טופר.
תמונה 2 - עלים של אקליפטוס המקור. מקור: ויקידפיה, עמוד אקליפטוס. By: Vinayaraj, CC BY-SA 3.0
תמונה 3 - פריחה של אקליפטוס המקור. מקור: ויקיפדיה, עמוד אקליפטוס. By: איתן פרמן CC BY 3.0
תמונה 4 - עין אמפי, שמכונה גם עין אקליפטוס, הוא מקום קסום לטבילה או פיקניק נעים: בריכת מים קרירים ונקיים ששוכנת בין אקליפטוסים, ששומרים על המקום מוצל באופן מלא גם בשיא הקיץ. מקור: אתר מדרשת הגולן - https://mhg.rgl.org.il
--
---
----
תגובות