משחקי הכס של המאה ה-19: כשאירופה כבשה את ירושלים (בלי לירות כדור אחד)
- Nir Topper
- לפני יומיים
- זמן קריאה 3 דקות
ארץ ישראל בתחילת המאה ה-19: חבל ארץ מוזנח, דליל אוכלוסין ושולי בירכתי האימפריה העות'מאנית. אבל תוך כמה עשורים, המקום השכוח הזה הפך לזירה הלוהטת ביותר של הדיפלומטיה העולמית. ההיסטוריונים קוראים לזה "השאלה המזרחית", אבל בפועל זה היה מרוץ אדיר על השפעה, יוקרה ונדל"ן. המעצמות האירופיות הביטו על "האיש החולה של אירופה" (האימפריה העות'מאנית השוקעת) והחליטו שזה הזמן לתקוע יתד בארץ הקודש. כך החלה "חדירת המעצמות" – תהליך שעיצב את פני הארץ כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
הכלי המרכזי בכיבוש השקט הזה היה "הקפיטולציות". מה שהחל כהסכמי מסחר הפך לנשק שובר ריבונות: אזרחים זרים בארץ זכו לחסינות מוחלטת מהחוק העות'מאני. שוטר טורקי לא יכול היה לעצור נתין צרפתי או להיכנס לביתו ללא ליווי של איש קונסוליה. המעצמות ניצלו זאת בציניות והרחיבו את החסות ("פרוטקציה") גם על מקומיים – רוסיה הגנה על האורתודוקסים, צרפת על הקתולים, ובריטניה, בהיעדר פרוטסטנטים מקומיים, פרסה את חסותה על היהודים והדרוזים. נוצרה כאן מציאות של "מדינות בתוך מדינה".
בירושלים התנהלה באותם ימים של המאה ה-19 קביעת עובדות דיפולמטיות. בריטניה הייתה הראשונה לפתוח קונסוליה ב-1838, ומיד אחריה מיהרו פרוסיה, צרפת, אוסטריה ורוסיה. הקונסולים לא היו רק דיפלומטים; הם התנהגו כמו מושלים בפועל, נסעו בכרכרות מפוארות עם שומרי ראש (קוואסים) והתחרו מי יבנה יותר גדול וגבוה. הצרפתים הקימו את "נוטרדאם דה ז'רוזלם" האדיר מול החומות, והרוסים בנו את "מגרש הרוסים" – עיר זעירה בלב ירושלים שנועדה לאלפי צליינים, כחלק מהשאיפה הצארית להשפעה על המזרח התיכון.
המעצמות היו המנוע גם של המהפכה הטכנולוגית בארץ. ספינות הקיטור קיצרו את הדרך מאירופה משבועות לימים, ב-1892 נחנכה מסילת הרכבת יפו-ירושלים, והמסע המפרך של יומיים על חמור הפך לנסיעה של 4 שעות, מה שאפשר להוביל חומרי בניין כבדים ולשנות את קו הרקיע של ירושלים לנצח. במקביל, שירותי דואר זרים וקווי טלגרף חיברו את הארץ לבורסות של לונדון ופריז בזמן אמת.
לכל מעצמה היה סגנון משלה: הגרמנים (הטמפלרים ואחריהם הקייזר וילהלם השני) הביאו מודרניזציה, תכנון עירוני וארכיטקטורה מונומנטלית כמו כנסיית הדורמיציון וכנסיית הגואל. הבריטים, בשילוב מרתק של אינטרסים קרים ואמונה דתית, הקימו את ה-PEF (הקרן לחקר ארץ ישראל). תחת כסות של מחקר ארכיאולוגי, הם ביצעו מיפוי מדויק ואיסוף מודיעין צבאי ששימשו את הגנרל אלנבי כשהגיע לכבוש את הארץ ב-1917.
האימפריה העות'מאנית ניסתה להתגונן, אך ללא הצלחה מרובה. חוק הקרקעות של 1858, שנועד לעשות סדר, גרם לכך שפלאחים רבים לא רשמו אדמות על שמם מפחד ממיסים וגיוס, מה שאפשר למשפחות עשירות לצבור קרקעות ענק – שנמכרו מאוחר יותר למתיישבים ציונים. כך, בלי להתכוון, התשתית המשפטית והכלכלית של המעצמות הניחה את היסודות לצמיחת היישוב היהודי ולמודרניזציה של הארץ כולה.
כשאנחנו מטיילים היום ברחובות ירושלים, יפו או חיפה, אנחנו פוסעים בתוך הפסיפס האימפריאלי הזה. בתי החולים, הכנסיות, מסילות הברזל והמבנים המפוארים אינם רק היסטוריה; הם העדות לקרב המעצמות שפירק את הריבונות העות'מאנית מבפנים, והפך את ארץ ישראל מפינה נידחת ללב העולם. המנדט הבריטי שהגיע אחר כך, היה למעשה רק החותמת הרשמית לתהליך שהחל עשרות שנים קודם לכן.
תמנה: נוטרדאם דה ז’רוזלם (מצרפתית: Notre Dame de Jérusalem) - "גבירתנו של ירושלים", בניין ומתחם סמוך לכיכר צה"ל בירושלים.
הרקע להקמת האכסניה - בשנת 1882 חזר הרוזן דה פיילה לירושלים יחד עם עוד כאלף צליינים קתולים, אירוע שזכה לכינוי "שיירת האלף", כאשר מטרתם הייתה ליצור משקל נגד הצליינות הרוסית בירושלים שהתחזקה. לאחר שהגיעו הצליינים הצרפתים באוניות פאר דרך נמל חיפה, גילה הרוזן דה פיילה שהאכסניות הקיימות בעיר לא מספיקות לאכסן את כולם, ולכן אלף צליינים נאלצו להשתכן באוהלים מאולתרים וצנועים במתחם הצרפתי. בשלב זה הבין הרוזן שיש צורך במקום לינה חדש לצרפתים. הרוזן אסף את ההון הנדרש כדי לבנות אכסניה, והחל את הבנייה ב-10 ביוני 1885. בשנת 1904 המבנה שתכנן האב אטיין בובה, היה מוכן ללינה, אף על פי שכבר בשנת 1888 הוא פתח את שעריו. מקור התמונה והטקסט של התמנה:
תמנה: סניף בית הדואר האוסטרי, ברחבת שער יפו, מול המצודה, הוקם בשנת 1870. סניף הדואר נתן שירותי דואר שכללו מסירת דברי דואר, משלוח מכתבים רגילים, מכתבים רשומים וחבילות, וכן העברות כספים. בתחילה היה בית הדואר סגור ביום א', אך משרבו לקוחותיו היהודים, עקב אמינותו, מונה פקיד יהודי שיטפל בדברי דואר ביום א', כדי למנוע עיכוב של יומיים (שבת וראשון) במסירת הדואר.
שרותי הדואר האוסטרי החלו לפעול בירושלים ב-1846 וחילק בירושלים את דברי הדואר שהובאו לארץ ישראל דרך ביירות. לאחר ביקור פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה והשלמת סלילת דרך העגלות מיפו לירושלים דברי הדואר הובלו בספינות סוכנות הספנות האוסטרית מטריאסטה לנמל יפו, משם הועברו לירושלים. האניות מטריאסטה הגיעו לחופי הארץ פעם בשבוע-שבועיים וזמן הגעת הדואר מיפו לירושלים היה בין 12 שעות (בראשית התקופה) ל-7 שעות (עם שיפור הדרכים). מקור התמונה והטקסט לתמונה:
תמנה: חנוכת גשר שרונה על מעבר מוסררה ב-1898, אחד מארבעה גשרים שנבנו למעבר פמלייתו של וילהלם השני בביקורו בארץ ישראל.
מקור התמנה: https://www.kikar.co.il/haredim-news/sbay1n
תגובות