יצאנו מהגולה, אבל האם הגולה יצאה מאיתנו? (ולמה אסור שזה יקרה!)

הנרטיב הציוני עליו גדלנו בנוי על משוואה פשוטה: הגלות היא לא טובה, והריבונות היא התרופה. קראנו לזה "שלילת הגולה". אבל האמת, כפי שהיא עולה מפרספקטיבה של זמן, מתובנות של תהליכים וממחקרים עדכניים, מורכבת הרבה יותר. הגלות איננה רק אירוע היסטורי שהסתיים או תקלה דמוגרפית שתוקנה; אלא הגלות היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בזהות של עם ישראל, הגלות היא "תבנית-על" שממשיכה לנהל את התודעה שלנו גם לאחר שהקמנו עבור עצמנו את "הבית הלאומי".

כדי להבין את ההווה, צריך לחזור אחורה ולדייק את אחד המיתוסים הגלותיים המרכזיים בהיסטוריה המשותפת שלנו: "מיתוס הארץ הריקה". התפיסה המקובלת היא שבחורבן בית ראשון (586 לפנה"ס) הארץ התרוקנה לחלוטין מיושביה למשך 50 שנה, עד לשובם של הגולים בהמשך להצהרת כורש (538 לפנה"ס). הממצא הארכיאולוגי והטקסטואלי מספר סיפור אחר לגמרי: הבבלים הגלו רק את האליטה – כ-15% עד 20% מהעם. הרוב המוחלט, "דלת העם", נשאר בארץ, עיבד את האדמות ושילם מיסים. המיתוס על הריק המוחלט נוצר, מסיבות דיי ברורות, על ידי שבי ציון, בין היתר כדי לנכס לעצמם את הבעלות על הארץ. אבל האמת ההיסטורית היא שהרצף היהודי בארץ ישראל מעולם לא נקטע באמת. ואני לא מתכוון כאן לדיון בדבר "הזכות" על הארץ, אלא לדיון בדבר היחסים התמידיים שהיו, שהינם, ושימשיכו להיות, בין קהילות של יהודים שחיו בארץ ישראל לבין אלו שחיו ב"גלויות", שלא בישראל.

המתח הזה שבין "כאן" ל"שם" ליווה את עם ישראל תמיד. זוהי לא המצאה מודרנית; כבר לפני למעלה מ-2,500 שנה התנהל מאבק איתנים בין המרכז בארץ ישראל לבין יהדות בבל המשגשגת. זה היה ויכוח על הבכורה הרוחנית, ההלכתית והכלכלית, שהוליד לבסוף, בין השאר, את שני התלמודים – הירושלמי והבבלי. לאורך הדורות, הקיום היהודי נע תמיד בין שני הקטבים הללו: הכמיהה לציון מצד אחד, והיכולת המופלאה לפרוח דווקא בפיזור מצד שני. ההיסטוריון שמעון ראבידוביץ' תיאר זאת כ"בבל וירושלים" – לא כניגודים שצריכים להשמיד זה את זה, אלא כשתי ריאות שדרכן נושם הגוף היהודי כולו. הציונות -לכאורה- ניסתה להכריע את המתח הזה ולבטל את "בבל" לטובת "ירושלים", אך המציאות ההיסטורית הוכיחה שהעם היהודי זקוק לשני המוקדים כדי לשמור על חיוניותו: המרכז הריבוני שמעניק ביטחון, רוח וקרקע, והמרכז התפוצתי שמעניק אוניברסליות, גמישות ורוח.

כרוניקה של עקירה: תחנות בזמן -

כדי להבין את עומק ה-DNA הגלותי שלנו, כדאי להביט רגע לאחור אל ארבע התחנות ההיסטוריות המרכזיות שעיצבו אותו, כאשר כל גלות הוסיפה נדבך אחר לזהותנו:

• גלות ממלכת ישראל (גלות אשור, 722 לפנה"ס): ממלכת ישראל הצפונית מרדה באימפריה האשורית, המעצמה האזורית הדורסנית של התקופה. המלך סרגון השני הגלה את התושבים ל"חלח וחבור נהר גוזן וערי מדי" (אזורים בצפון עיראק ואיראן של ימינו). הטראומה של "המחיקה": עשרת השבטים נטמעו באוכלוסייה המקומית ואבדו לנצח. הזהות הישראלית הרחבה הצטמצמה לזהות "יהודית" (על שם שבט יהודה ששרד), ונוצר הפחד הקמאי מהתבוללות טוטאלית.

• גלות ממלכת יהודה (גלות בבל, 586 לפנה"ס): מרד המלך צדקיהו בנבוכדנאצר מלך בבל הוביל למצור על ירושלים, חורבן בית המקדש הראשון ושריפת העיר. הגלות היתה אל בבל (עיראק של ימינו), של האליטה החברתית והדתית.

• 2 הגלויות הרומיות (חורבן בית שני 70 לספירה ומרד בר כוכבא 132 לספירה): המרידות הגדולות נגד השלטון הרומי הובילו להגליה המונית לרומא, אירופה וצפון אפריקה, ושינוי שם הפרובינקיה ל"פלשתינה" כדי לנתק את הזיקה היהודית לארץ. "הגלות הגדולה" - זו הגלות שנמשכה כמעט 2,000 שנה והפכה את הגלות ממצב זמני למצב קיומי. העם הפך לעם נודד, והתודעה הגלותית – של זרות, ארעיות וגעגוע – הפכה לטבע השני של העם היהודי, עד כדי כך שקשה לנו להשתחרר ממנה גם כשאנחנו בבית.

• 
  

אז האם הגלות היא רק טרגדיה? ממש לא. המחקר מראה שהיא הפכה למנגנון הישרדותי מתוחכם, מעין "מערכת הפעלה" של העם היהודי. במקום להישען על חומות ומגדלים, בנינו "מולדת ניידת" שעשויה ממילים, טקסטים, טקסים וערכים. ה-DNA הגלותי הזה העניק לנו גמישות מחשבתית, יכולת ביקורתית כלפי כוח ושררה, ורגישות מוסרית של מי שיודע מה זה להיות זר. הגלות, אם כן, היא לא רק מקום גיאוגרפי שעזבנו, אלא מצב תודעתי שאנחנו נושאים איתנו לכל מקום – גם לאחר הקמת מדינת ישראל. היא התזכורת התמידית לכך שהכוח הוא זמני, והמהות היא החשובה, מהות הערכים.

אז מה עושים עם הגלות הזו שלא מרפה? במקום להילחם בה, יש לאמץ חלקים ממנה. העתיד של הזהויות היהודית-ישראלית והיהודית-הלא ישראלית תלויות ביכולת שלנו להחזיק במתח הדיאלקטי: להיות ריבונים וחזקים מצד אחד, אך לשמר את "התודעה הגלותית" מצד שני – תודעה של ענווה, של ספק, ושל הקשבה לטקסט ולרוח לא פחות מאשר לכוח. הגלות היא לא האויב של הריבונות; כשהיא מאוזנת נכון, היא עשויה להיות המצפון שלה.

תמונה: ז'אק טיסו – "בריחת האסירים". תיאור מסע הגלות. (גלות בבל). מקור התמונה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%9C#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Tissot_The_Flight_of_the_Prisoners.jpg

תמונה: מפה המתארת את הגליות תושבי ממלכת ישראל על ידי האשורים. מקור תמונה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Deportation_of_Jews_by_Assyrians-he.svg

#זהות_יהודית #ציונות #היסטוריה #ארכיאולוגיה #ישראל #מלחמת_חרבות_ברזל #פילוסופיה #תפוצות #מחשבה_מדינית