לא רק נמל, אלא ברומטר גיאופוליטי

Nir Topper
לפני 5 ימים
זמן קריאה 2 דקות

רבים מאיתנו רואים בנמל חיפה עובדה קיימת, אך ההיסטוריה מספרת סיפור אחר לגמרי. במשך הרוב המוחלט של ההיסטוריה, חיפה הייתה לא יותר מכפר דייגים צנוע שחסה בצלה הענק של עכו, בירת הצלבנים ועיר הנמל המרכזית. המהפך הדרמטי החל רק באמצע המאה ה-18, כשהשליט הבדואי דאהר אל-עומר קיבל בשנת 1761 החלטה נועזת: הוא הרס את חיפה העתיקה עד היסוד והעתיק את העיר כולה מזרחה, לנקודה מוגנת יותר בין הים להר. המהלך הזה, בשילוב עם הטכנולוגיה המשתנה שהגיע כמאה שנה מאוחר יותר – ספינות הקיטור שהחליפו את המפרש ודרשו מים עמוקים שעכו המתמלאת בסחף לא יכלה לספק – סימנו את תחילת העידן של חיפה כמעצמה ימית, עוד לפני שהאימפריה הבריטית נכנסה לתמונה.

אבל השינוי הפיזי הגדול ביותר הוא פלא הנדסי שרבים חולפים על פניו בלי לדעת שהם דורכים על הים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, המהנדסים הבריטים לא הסתפקו בקיים; הם ייבשו רצועת ים אדירה של כ-360 דונם כדי ליצור את "דרך המלכים" (היום דרך העצמאות) ואת רציפי הנמל. הם שאבו מיליוני קוב של חול מקרקעית הים והשתמשו בהם כדי ליצור יבשה חדשה "יש מאין". המניע הבריטי היה אסטרטגי נטו: יצירת מוצא בטוח לים התיכון עבור הנפט העיראקי שהוזרם בצינור מכרכוך לחיפה, והפיכת המפרץ לבסיס עורפי לצי המלכותי במאבק נגד הנאצים ובתחרות האימפריאלית.

קפיצה מהירה לימינו מגלה שההיסטוריה חוזרת, אך השחקנים השתנו. הפרטת הנמל ההיסטורית בשנת 2023, במסגרתה נמכר הנמל לקבוצת אדני-גדות (בעלות הודית–ישראלית: אדאני ~70% וגדות ~30%) תמורת סכום עתק של 4.1 מיליארד ש"ח, אינה רק עסקה כלכלית אלא מהלך גיאופוליטי מובהק. מפרץ חיפה הפך לזירת התנגשות בין מעצמות העל החדשות: מצד אחד "נמל המפרץ" החדש (Haifa Bayport), נמל שנפתח לפעילות מסחרית בספטמבר 2021 ומופעל ע״י ענקית הנמלים הסינית SIPG – Shanghai International Port Group במסגרת זיכיון, ומצד שני הנמל הוותיק שכעת נמצא בבעלות הודית-ישראלית. אפשר לראות בתחרות הזו כמשקפת את המאבק הגלובלי על נתיבי הסחר – בין יוזמת "החגורה והדרך" הסינית (אסטרטגיה סינית ליצירת רשת רחבה של תשתיות תחבורה, אנרגיה וסחר שמחברת את סין עם שאר העולם – בעיקר אסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה הלטינית) לבין חזון "המסדרון ההודי-אירופי" (IMEC) שמקודם על ידי ארה"ב, הודו ואירופה (יוזמה כלכלית וגיאו-אסטרטגית בינלאומית שמטרתה ליצור נתיב קישוריות ותשתיות מודרני ורחב היקף שיחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה באמצעות רשת תחבורה, מסחר, אנרגיה ודיגיטל).

הנתונים בשטח מוכיחים שחיפה היא שוב "השער למזרח". בעוד נמל אילת מושבת כמעט כליל בשל איומים ביטחוניים, נמלי חיפה שברו שיאים והוכיחו חוסן תפעולי קריטי בזמן מלחמת "חרבות ברזל", ממש כפי שהנמל שימש כ"צינור החמצן" של המדינה ב-1948. התחרות בין הנמל הסיני האוטומטי, שכבר עוקף את הנמל הוותיק בכמות המכולות, לבין הנמל ההודי-ישראלי שמתמקד גם בתיירות ומטען כללי, מבקשת להבטיח שחיפה תישאר צומת עצבים מרכזי בכלכלה העולמית.

בפעם הבאה שאתם משקיפים מראש הכרמל אל המפרץ, אל תראו רק מנופים ומכולות. תראו את ההיסטוריה שנעה במעגלים: מהחזון של דאהר אל-עומר, דרך האימפריאליזם הבריטי, ועד למאבקי הכוח של המאה ה-21. נמל חיפה הוא הרבה יותר מתשתית בטון; הוא סיסמוגרף רגיש המודד את דופק ההיסטוריה, הכלכלה והפוליטיקה של האזור כולו.

תמונה: נמל חיפה בשנת 1930 (העמותה לתולדות חיפה). מקור התמונה: https://haipo.co.il/item/332174