30 ביוני, 1948 - סוף עידן: האוניות הבריטיות האחרונות עוזבות את נמל חיפה
- Nir Topper
- 30 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
המנדט הבריטי בארץ ישראל -
הנוכחות הבריטית בארץ ישראל החלה באופן רשמי לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם קריסתה של האימפריה העות'מאנית ששלטה באזור במשך 400 שנה.
כיבוש הארץ והצהרת בלפור: בדצמבר 1917, במהלך המלחמה, כבש הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי את ירושלים. חודש קודם לכן, ב-2 בנובמבר 1917, פרסמה ממשלת בריטניה את הצהרת בלפור, שהביעה תמיכה בהקמת "בית לאומי לעם היהודי" בארץ ישראל. הצהרה זו הייתה אבן יסוד פוליטית לנוכחות הבריטית העתידית ולמפעל הציוני.
קבלת המנדט: לאחר המלחמה, בועידת סן רמו בשנת 1920, החליטו מעצמות ההסכמה להעניק לבריטניה מנדט (ייפוי כוח) על ארץ ישראל. המנדט אושרר רשמית על ידי חבר הלאומים ב-24 ביולי 1922. כתב המנדט כלל את הצהרת בלפור, והטיל על בריטניה אחריות כפולה ומורכבת:
לסייע בהקמת בית לאומי לעם היהודי.
לשמור על זכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הלא-יהודיות בארץ.
תקופת המנדט (1922-1948): במשך כ-26 שנים, שלטה בריטניה בארץ ישראל. תקופה זו התאפיינה בפיתוח מואץ של תשתיות (כבישים, נמלים, מסילות ברזל), הקמת מוסדות שלטון, וצמיחה דמוגרפית וכלכלית. במקביל, התקופה הייתה רצופה במתחים גוברים והולכים בין היישוב היהודי לבין האוכלוסייה הערבית. הבריטים ניסו לתמרן בין שתי האוכלוסיות והתחייבויותיהם הסותרות, מה שהוביל למדיניות של "ספרים לבנים" שהגבילו את העלייה היהודית ואת רכישת הקרקעות, במיוחד לאחר "המרד הערבי הגדול" (1936-1939).
הרקע לסיום המנדט ולעזיבת הבריטים
בסוף מלחמת העולם השנייה, מספר גורמים חברו יחד והובילו להחלטתה של בריטניה לסיים את המנדט ולעזוב את ארץ ישראל.
בריטניה מותשת: בריטניה יצאה ממלחמת העולם השנייה מותשת כלכלית וצבאית. האימפריה הבריטית החלה להתפורר, והיא התקשתה להחזיק בכוחות צבא גדולים מעבר לים, במיוחד באזור סכסוך רווי אלימות.
התגברות המאבק היהודי: לאחר המלחמה והשואה, היישוב היהודי בארץ הפך נחוש יותר במאבקו לעצמאות. תנועת המרי העברי, שאיחדה את ה"הגנה", ה"אצ"ל" ו"לח"י", ניהלה מאבק צבאי נגד שלטונות המנדט. פעולות כמו פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים (יולי 1946) גבו מחיר כבד מהבריטים והבהירו להם את עלות המשך השליטה.
לחץ בינלאומי: דעת הקהל העולמית, ובמיוחד לחץ מצד ארצות הברית, נטתה לתמוך בהקמת מדינה יהודית, בין היתר על רקע גורלם של ניצולי השואה.
העברת השאלה לאו"ם: בפברואר 1947, לאחר כישלון כל ניסיונות הפשרה, הודיע שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, כי בריטניה אינה מסוגלת לפתור את הסכסוך והיא מעבירה את "שאלת ארץ ישראל" להכרעת האומות המאוחדות (האו"ם).
תוכנית החלוקה והכרזת המדינה: ב-29 בנובמבר 1947, קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 181, "תוכנית החלוקה", שקראה לסיום המנדט ולהקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, בארץ ישראל. בריטניה נמנעה בהצבעה והודיעה שתסיים את המנדט ב-15 במאי 1948. מיד עם קבלת ההחלטה פרצה מלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948, יום לפני סיום המנדט הרשמי, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.
30 ביוני 1948 - יום העזיבה הסופי
לאחר הכרזת המדינה ב-14 במאי, הבריטים לא עזבו בבת אחת. הם פינו את כוחותיהם בהדרגה, תוך שמירה על "מובלעת" צבאית באזור חיפה והנמל, כדי לאפשר פינוי מסודר של כלל כוחותיהם וציודם.
מה קרה באותו יום:
הטקס הבריטי: בשעות הבוקר של ה-30 ביוני 1948, נערך על רציף נמל חיפה טקס צבאי בריטי קצר וצנוע. הנציב העליון האחרון, גנרל סר אלן קנינגהם, סקר משמר כבוד. דגל ה"יוניון ג'ק" הורד מהתורן בפעם האחרונה, והתזמורת ניגנה את ההמנון הבריטי, "God Save the King". לאחר מכן, עלה קנינגהם על ספינת הצי המלכותי "HMS Euryalus", והספינות הבריטיות האחרונות הפליגו מן הנמל והתרחקו מחופי ישראל. הטקס היה עניין פנימי בריטי; לא הוזמנו אליו נציגים רשמיים של מדינת ישראל הצעירה.
מה התרחש מיד לאחר מכן
האירועים התרחשו במהירות הבזק:
השתלטות ישראלית על הנמל: מיד כשהספינה האחרונה יצאה מתחום המים הטריטוריאליים, נכנסו כוחות חיל הים הישראלי (שזה עתה הוקם) לנמל חיפה והשתלטו עליו באופן מלא. דגל ישראל הונף על התורן הראשי של הנמל במקום הדגל הבריטי, במעמד ראש העיר אבא חושי וקצינים בכירים. ההשתלטות על נמל חיפה, שהיה הנמל המרכזי והמודרני ביותר בארץ, הייתה הישג אסטרטגי אדיר למדינת ישראל הצעירה, שנלחמה על חייה.
הימים שלאחר מכן: העזיבה הבריטית התרחשה בעיצומה של ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. אולם, ההפוגה הייתה שברירית והצדדים התכוננו לחידוש הקרבות. עזיבת הכוחות הבריטיים הסירה את החיץ האחרון, ולישראל היה כעת חופש פעולה מלא (וגם אחריות מלאה) בכל שטחי המדינה שבשליטתה. כשבוע לאחר מכן, ב-9 ביולי 1948, חודשו הקרבות במלוא העוז ב"מבצעי עשרת הימים", שבהם הרחיב צה"ל את השטחים שבשליטת המדינה וכבש ערים מרכזיות כמו לוד ורמלה.
30 ביוני 1948 היה היום שבו הנוכחות הפיזית האחרונה של האימפריה הבריטית הסתיימה בארץ ישראל. מהיום לפני 77 שנה לא היה יותר חייל בריטי על אדמת הארץ. היה זה רגע סמלי, בתוך מלחמה קשה, שאפשר למדינת ישראל הצעירה להשתלט על נכס אסטרטגי חיוני ולהתמקד באופן מלא במלחמת הקיום שלה.
Comments