55 מעלות של פלדה באקרופוליס התרבותי של תל אביב
- Nir Topper
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
הפסל "התרוממות" (Uprise) של הפסל הישראלי מנשה קדישמן (1932-2015), הניצב בפינה הדרומית של מתחם הבימה בתל אביב מול שדרות רוטשילד, הוא הרבה יותר מאלמנט עיצובי במרחב האורבני; הוא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם המודרניזם הישראלי ועם התרבות המקומית בכללה. היצירה, שהוצבה בשנת 1974, מהווה צומת מרתק שבו נפגשים פילוסופיה קיומית ואמנות מינימליסטית מהקולגות הבינלאומיים של קדישמן בלונדון. עבור העוברים והשבים, שלוש הדסקיות הללו הן חלק בלתי נפרד מנוף "העיר הלבנה", המאתגרות את חוקי הכבידה ומייצרות דיאלוג מתמיד עם האדריכלות הסובבת אותן.
האבולוציה המקצועית של יוצר הפסל, מנשה קדישמן, מסבירה את המורכבות החומרית של היצירה. קדישמן, שהחל את דרכו כרועה צאן בקיבוץ מעיין ברוך, עבר תפנית משמעותית במהלך 13 שנות שהותו בלונדון, שם הושפע מהזרם המינימליסטי-קונספטואלי. תחת השפעת הזרם הזה, הוא זנח את החומרים המסורתיים כמו אבן לטובת חומרים תעשייתיים כגון פלדה, אלומיניום וזכוכית. "התרוממות" היא הזיקוק המונומנטלי של מחקרו על מושג ה"מתח" (Tension) – מבנים שנראים כעומדים ליפול אך נותרים יציבים בזכות איזון הנדסי מדויק.
המפרט הטכני של הפסל מעיד על הנוכחות הדומיננטית שלו: הוא מתנשא לגובה של 15 מטרים, כאשר כל דסקית היא בקוטר של 5 מטרים ובעובי של 60 סנטימטרים. הבחירה בפלדת קורטן (Corten Steel), המפתחת שכבת חלודה טבעית, אינה מקרית; קדישמן ביקש במכוון לאפשר לפסל להשתנות עם הזמן, תוך שהחמצון והבלייה הופכים לחלק מהיצירה עצמה. בניגוד לגרסה מוקדמת וקטנה יותר שהוצבה בטורונטו בצבע צהוב, הגרסה התל אביבית מבקשת להתחבר לתהליכי זמן וחמצון טבעיים המעגנים אותה במקום.
מאחורי המבנה הגיאומטרי מסתתר מסר של אופטימיות וחוסן. הפסל פוּרש לאורך השנים בדרכים שונות: הפסל אברהם אופק ראה בשלוש הדסקיות ייצוג של אנרגיות קיומיות — הבסיס המחובר לקרקע, הכוח הפיזי, ורוח האדם המתרוממת כלפי מעלה. קדישמן עצמו, לעומת זאת, ראה ביצירה בראש ובראשונה אמירה מודרניסטית. הזווית המדויקת של 55∘ יוצרת אשליה של תנופה ושאיפה להתרוממות מעל למגבלות הפיזיות, מה שהופך את היצירה — בעיני רבים מצופיה — למטפורה עבור החברה הישראלית כולה.
הצבת הפסל הייתה פרי תרומה פילנתרופית של איש העסקים משולם ריקליס, שתרם עשרות פסלים למרחב הציבורי של תל אביב. המיקום שנבחר — רחבת הבימה — נתפס כ"אקרופוליס" התרבותי של העיר, ונועד ליצור מוקד כוח ויזואלי בלב המרכז המאגד את התיאטרון הלאומי והיכל התרבות. ב-2007 הוסר הפסל לצורך שיפוץ הכיכר ובניית חניון תת-קרקעי, והוחזר ב-2010 לכיכר המחודשת שתיכנן דני קרוון. הפסל הפך לנקודת מפגש קהילתית המכונה בפי הציבור "העיגולים של הבימה".
במהלך השנים הפך הפסל לישות חיה המגיבה לשינויים חברתיים. הוא שימש כבמה למחאות פוליטיות, כמו "מחאת השפחות" בשנת 2023 שבה נעטף בבדים אדומים, ואף שימש להעלאת מודעות בקמפיין לסרטן השד בשנת 2015. אירועים אלו הדגישו את המתח שבין חופש הרוח של האמן לבין האופן שבו הציבור מאמץ את האמנות הציבורית ככלי ביטוי משלו.
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
"התרוממות" נותר כנכס לאומי המסמל את היכולת להשתנות ולצמוח בתוך מציאות של חוסר יציבות. הוא מזכיר לכל עובר ושב כי גם החומר הכבד ביותר יכול לשאוף לשמיים אם הוא מוצב בזווית הנכונה של הרוח. המורשת של קדישמן ברחבת הבימה תמשיך להוות השראה לדורות הבאים, כשהיא ניצבת יציבה ודווקאית, ומחפשת את ה"נס" בתוך חיי היומיום האורבניים.
תמונה 1 - הפסל "התרוממות", כיכר הבימה, תל אביב. צילום: ניר טופר.
תמונה 2 - הפסל "התרוממות" במהלך הפגנה למען זכויות בעלי חיים. צילום: ניר טופר
תמונה 3 - "שלוש דסקיות" (1967), טורונטו, קנדה. מקור: Menashe Kadishman, Israeli, born 1932 עברית: מנשה קדישמן, ישראלי, נולד ב-1932, CC BY 2.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.0>, via Wikimedia Commons
תמונה 4 - עקדת יצחק, 1982-1985פלדת קורטן - רחבת מוזיאון תל אביב. מקור: שם-היוצר, Cc-by-sa-4.0
תמונה 5 - מנשה קדישמן. מקור: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4655313,00.html
👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
Telegram: https://t.me/nirtopper
--
---
----
תגובות