מי אתה באמת, פונטיוס פילאטוס?

במשך מאות שנים, דמותו של פונטיוס פילאטוס, האיש שחרץ את גורלו של ישוע מנצרת, הייתה אפופה בערפל. האם היה פקיד רומי מהסס כפי שמתואר בברית החדשה, או עריץ אכזר כפי שתיארו אותו ההיסטוריונים יוסף בן מתתיהו ופילון? עד שנת 1961, העדויות לקיומו היו ספרותיות בלבד, וחוקרים רבים אף הטילו ספק בפרטים ההיסטוריים סביבו. הכל השתנה ברגע אחד בתיאטרון הרומי בקיסריה: פועלים שהפכו אבן גיר פשוטה ששימשה כמדרגה, גילו בצדה התחתון כתובת לטינית מצמררת. "כתובת פילאטוס" הפכה ברגע לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר לחקר המאה הראשונה, כשהיא מעניקה לראשונה עוגן פיזי ומוחשי לאדם שעמד בצומת ההיסטורי המשמעותי ביותר של העולם המערבי.

האבן מקיסריה לא רק הוכיחה את קיומו של פילאטוס, אלא גם פתרה תעלומה היסטורית בת דורות. בעוד שהיסטוריונים רומיים מאוחרים כינו אותו בטעות "פרוקורטור" (Procurator), הכתובת חשפה שפילאטוס נשא את התואר הצבאי הנוקשה "פרפקטוס" (Praefectus) – מפקד צבאי שתפקידו העליון היה שמירה על הסדר באזור ספר נפיץ. גילוי זה אישש דווקא את הדיוק ההיסטורי של הברית החדשה והעניק לנו הצצה לשיטת השלטון הרומית ביהודה: שלטון ישיר, צבאי וחסר פשרות, שבו הנציב מחזיק בסמכות חיים ומוות מוחלטת ("אימפריום"), ללא צורך בחבר מושבעים, בדיוק כפי שהתנהל משפטו המהיר של ישוע.

המפגש בין ישוע לפילאטוס חושף את המדיניות הרומית האכזרית והפרגמטית כלפי "מנהיגים מהשטח". עבור האימפריה, כל דמות כריזמטית שסחפה אחריה המונים נחשבה לאיום מיידי על הסדר הציבורי ("פַּקְס רוֹמָנָה"). הדו"ח המחקרי מבהיר כי בעוד שהרומאים היו אדישים לרוב לוויכוחים דתיים פנימיים, הם גילו אפס סובלנות לכל סממן של המרדה. זו הסיבה המדויקת לשינוי האישום המתואר בברית החדשה: בעוד שבסנהדרין הואשם ישוע ב"גידוף" דתי, בפני פילאטוס האישום תורגם לעבירה הפוליטית החמורה ביותר בספר החוקים הרומי – Maiestas (פגיעה בהוד הקיסר). התואר "מלך היהודים", ללא אישור הסנאט, הפך את הנאשם אוטומטית ל-Seditiosus (מורד), שדינו אחד: מוות בייסורים, למען יראו וייראו.

גם אופן ניהול המשפט, שנראה לקורא המודרני חפוז ושטחי, מתגלה במחקר כתואם במדויק את השיטה המשפטית שנהגה בפרובינציות – Cognitio extra ordinem ("חקירה מחוץ לסדר הדין"). בניגוד למשפטים ברומא שכללו חבר מושבעים ונהלים סבוכים, ביהודה החזיק הנציב בסמכות המוחלטת (Imperium) לשמש כחוקר, שופט ותליין כאחד. פילאטוס לא נזקק לעדים או לראיות פורמליות; הוא ישב על כס המשפט המוגבה (Bema), חקר את הנאשם ישירות וחרץ דין בו במקום. תובנה היסטורית זו הולכת יד ביד עם התיאור בבשורות על משפט בזק שנערך מהבוקר עד הצהריים. מה שנראה כעיוות דין, היה למעשה הבירוקרטיה הרומית היעילה והדורסנית בפעולה.

סיפורו של פילאטוס הוא תזכורת לכוחה של הארכיאולוגיה להפיח חיים באבנים דוממות ולשנות נרטיבים היסטוריים. האבן הפשוטה מקיסריה, ששימשה בשימוש משני כמדרגה בתיאטרון, מחברת באופן ישיר בין האימפריה החזקה בעולם העתיק לבין האירועים שעיצבו את אמונתם של מיליארדים. היא מלמדת אותנו לקרוא את ההיסטוריה מחדש, בזהירות ובביקורתיות, ולהבין שהעבר – בדיוק כמו ההווה – מורכב מפוליטיקה, מאמבציות אישיות ומעובדות שלעיתים נחבאות מתחת לפני השטח.

תמונה: אבן כתובת פילאטוס, עליה כתוב:

"Pontius Pilate, the Prefect of Judea, has dedicated a temple in honour of Tiberius"

נמצאת היום במוזיאון ישראל בירושלים. רספליקה של האבן נמצאת בקסיריה, במקום בו נמצאה.