top of page
חיפוש

ש"י עגנון, הרב קוק והראינוע הראשון: 48 חלקות אדמה ל"פריז הקטנה" של היישוב

  • תמונת הסופר/ת: Nir Topper
    Nir Topper
  • לפני יום 1
  • זמן קריאה 3 דקות

22 שנים לפני שתל אביב קמה רשמית, קמה שכונה קטנה בחולות צפונית-מזרחית ליפו ושינתה את מהלך ההיסטוריה הציונית. נווה צדק לא הייתה פרויקט נדל"ן — היא הייתה הצהרת כוונות. 48 משפחות יהודיות, בראשות שמעון ורוקח ואלעזר רוקח, יצאו מהצפיפות ומהתברואה הירודה של הרובע היהודי ביפו לבנות לעצמן מרחב מגורים חדש — מרווח, מאורגן, ועצמאי.


מקור השם "נווה צדק" הוא מקראי, לקוח מספר ירמיהו: "יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ" (ירמיהו ל"א, כ"ב). השם ביטא את החזון לבנות מקום מגורים ראוי ומאורגן מחוץ לצפיפות יפו, בזיקה רוחנית לתקדים של היציאה מחומות ירושלים שהתחולל באותן שנים ממש. בחירת פסוק מירמיהו — הנביא של הגלות ושל ציפיית השיבה — לא הייתה מקרית.


הקרקע נרכשה מאהרן שלוש, סוחר יהודי אמיד שהחזיק שטחים נרחבים מחוץ לחומות יפו. שלוש לא רק מכר — הוא מכר במחיר נמוך מהשוק, גם מתוך רצון לסייע, אבל גם מתוך האמונה שהתיישבות יהודית מאורגנת תעלה את ערך כלל אדמותיו ותחזק את היישוב. תנאי אחד דרש: הבנייה חייבת להתחיל מיד. לא נדל"ן עומד — שכונת מגורים חיה. עסקה זו, שבה ממון, אידיאולוגיה ואינטרס כלכלי שזורים יחד, היא אחת מהחכמות שבייסוד המפעל הציוני.


השכונה תוכננה ב-48 חלקות שוות, עם רחובות רחבים יחסית, בארות מים משותפות ותקנון ניהולי מפורט. הוועד המקומי שנבחר לניהול השכונה סיפק לתושבים שירותים שמדינה כלל לא הייתה קיימת כדי לספקם — תשתיות מים, פיקוח בנייה, חינוך ויחסים עם השלטון העות'מאני. זה לא היה רק ניהול שכונה; זה היה תרגול של ממשל עצמי יהודי.


לנווה צדק היה גם ממד תרבותי שקשה להפריז בחשיבותו. בין חולותיה התגורר ש"י עגנון בשנותיו הראשונות לאחר שהגיע לארץ (1909–1913), יוסף חיים ברנר כתב ב"בית הסופרים" שבה, הרב קוק שימש רבה ושהה בה, ונחום גוטמן צייר את נופיה ואנשיה. לא בכדי נקראה "פריז הקטנה" על ידי אנשי הרוח, הסופרים והאמנים, ה"בוהמה" של היישוב, של אותה התקופה. ב-1914 נפתח בשכונה הראינוע (קולנוע של סרטים אלמים) הראשון בארץ ישראל — "עדן" — ביוזמת איש העסקים משה אברבנאל, שקיבל זיכיון מוועד תל אביב בתמיכתו ועצתו של מאיר דיזנגוף, ראש הוועד. הסופר ש. בן-ציון הוא שנתן לראינוע את שמו. שכונה של 48 חלקות הפכה למרכז הרוחני של היישוב כולו.


מוסדות החינוך של נווה צדק היו חלוציים לא פחות. בית הספר לבנות, שנוסד ב-1893 ביפו ועבר לנווה צדק ב-1909, היה מהראשונים בארץ ישראל שהורו בעברית כשפת הוראה מלאה — עשורים לפני שהדבר הפך לנורמה. הבניינים הללו שרדו, ובשנת 1989 שוקמו והפכו למרכז סוזן דלל לאמנויות הבמה — אחד ממרכזי המחול שהפך להיות מהמוכרים בעולם.


מבחינה מוניציפלית, נווה צדק עברה מסלול מרתק: מניהול ועד שכונה וולונטרי, דרך הצטרפות לתל אביב שקמה ב-1909, ועד לאיחוד הרשמי של תל אביב ויפו בשנת 1950. כל שלב בתהליך שיקף את צמיחתה של הישות המדינית היהודית — מקבוצת תושבים שמנהלים את חייהם בעצמם, לעיר, למדינה.


👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:


היום, נווה צדק היא אחת השכונות היקרות בישראל. אבל לחץ הנדל"ן אינו פוסח עליה — ועד התושבים נלחם כיום כנגד תכניות להקמת מגדלי ענק בסביבתה, שעלולים לנתק אותה מהים ולחנוק את אופייה. ההיסטוריה חוזרת: כפי שמייסדיה בחרו לצאת מהצפיפות כדי לנשום, כך גם תושביה היום בוחרים להילחם על אותה זכות. 137 שנה לאחר הקמתה, נווה צדק עדיין זירה של מעורבות אזרחית — ממש כפי שתוכננה להיות.


תמונה 1 - מרכז סוזן דלל, נוה צדק. צילום: ניר טופר.


תמונה 2 - חלון בית הכנסת שלוש, נוה צדק. צילום: ניר טופר.


תמונה 3 - המבנה ששימש כביתו של העורך יוסף אהרונוביץ והסופרים יוסף חיים ברנר ודבורה בארון, ובו שכנה מערכת העיתון "הפועל הצעיר". כיום שוכן במבנה זה מוזיאון נחום גוטמן לאמנות - רחוב שמעון רוקח 21, נווה צדק, תל אביב-יפו. צילום: ניר טופר.


תמונה 4 - מפת השכונה בתוך תל אביב


👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:


--

---

----


תגובות

Comments
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.
bottom of page