הסטארט-אפ של המאה ה-8: העיר שצמחה מהחול וניצחה את ההיסטוריה

Nir Topper
לפני יום 1
זמן קריאה 3 דקות

רובן המוחלט של הערים בארץ ישראל יושב על חורבות ישובים קודמים, או על שכבות של תילים מקראיים או מרכזים הלניסטיים ורומיים קדומים. אבל יש כמה דוגמאות יוצאות דופן של ערים שהוקמו "יש מאין". אחת מהן, שהוקמה לא על חורבות עבר, אלא על דיונות חול בתוליות, היא: רמלה (מהמילה הערבית "רמל" - חול), העיר היחידה שנוסדה על ידי המוסלמים בתקופת ימי הביניים כעיר מתוכננת, בירת מחוז ומעצמה הנדסית בלב ארץ ישראל.

הסיפור של רמלה מתחיל בראשית המאה ה-8, כתוצאה של שיקולים מנהליים, לוגיסטיים ואולי גם מגעים חברתיים מקומיים, ויש חוקרים הסבורים שגם כתוצאה של יריבות פוליטית. סולימאן אבן עבד אל-מלכ, שליט מבית אומיה, החליט לנטוש את לוד הנוצרית ולהקים בירה מוסלמית חדשה במרחק של כ-3 קילומטרים בלבד. חלק מהמסורות (מקורות ערבים מאוחרים) מתארות סירוב של כומר בלוד להעביר קרקע ובשל כך סולימאן בחר במקום אחר. המיקום לא היה מקרי: רמלה הוקמה בדיוק על צומת הדרכים החשוב ביותר במזרח התיכון – המפגש בין "דרך הים" (ויה מאריס) לדרך העולה מיפו לירושלים. זה היה מהלך של "הייטק" ימי-ביניימי: עיר רשת מודרנית עם רחובות ישרים, ארמון מפואר ומערכות תשתית שהקדימו את זמנן.

אחד מההישגים ההנדסיים הגדולים של רמלה חבוי דווקא מתחת לפני הקרקע. מכיוון שהעיר הוקמה על חולות, בוניה נאלצו למתוח אקוודוקט אדיר באורך של 10 קילומטרים מאזור תל גזר כדי להביא מים מתוקים. גולת הכותרת היא "בריכת הקשתות" (ביר אל-עזיזיה) שנבנתה בשנת 789. מדובר במבנה העבאסי השלם היחיד בארץ, שבו נעשה שימוש פורץ דרך בקשתות מחודדות – מאות שנים לפני שהסגנון הגותי הופיע באירופה. כשאנחנו שטים שם היום בסירות משוטים, אנחנו למעשה נמצאים בתוך מונומנט הנדסי בינלאומי.

לאורך השנים, רמלה הפכה לזירה של מאבקים בין אימפריות. בשנת 1099, זמן קצר לפני כיבוש ירושלים, כבשו את רמלה הצלבנים, שזיהו אותה בטעות, בגלל השם שלה הדומה ל-רמתיים, כ"ארימתיאה", (ביוונית: Ἀριμαθέα, אָרִימַתֶאַה) שהייתה "עיר ביהודה" לפי הבשורה על-פי לוקאס, שם גר יוסף הרמתי, שתרם את מערת הקבר שלו בירושלים לשם קבורתו של ישוע. הצלבנים הקימו בה קתדרלה מפוארת שהפכה לימים ל"מסגד הגדול". הממלוכים הוסיפו, בשנת 1318, את המגדל הלבן האייקוני, מגדל תצפית צבאי ומינרט בגובה 30 מטר השולט על המרחב כולו. אפילו נפוליאון בונפרטה עבר כאן ב-1799, ועד היום ניתן לבקר בחדרו שבמנזר הפרנציסקני ולדמיין את הקיסר הצרפתי משקיף על העיר המנומנמת דרך התריסים האדומים.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

אחד המישורים המייחדים את רמלה הוא הפסיפס הדתי והתרבותי הנדיר המרכיב את העיר: לצד המסגדים העתיקים והמנזרים הפרנציסקנים, האורתודוקסים והארמנים, שוכן כאן המרכז העולמי של היהדות הקראית. הקראים, השונים מהיהודים המשתייכים לזרם הנפוץ, היהדות הרבנית, אינם מאמינים בתורה שבעל-פה , ורואים עצמם כמחויבים רק לדברי המקרא הכתובים באופן מפורש בתנ"ך, הפכו את רמלה למרכזם כבר במאה ה-9. המפגש הזה, שבין עבר מפואר להווה חי, יוצר הרכב ייחודי לעיר, הבנוי מקהילות חיות השומרות על מסורות בנות למעלה מאלף שנים.

כיום, רמלה היא עיר מעורבת שמתמודדת עם אתגרים חברתיים וכלכליים. היא ניצבת על נכסי מורשת בעלי חשיבות עולמית. מהשוק התוסס ועד למטמוני הזהב העתיקים במוזיאון העירוני, רמלה מזמינה את המבקרים בה לגלות את השכבות הסמויות מהעין. רמלה מתמודדת כיום עם אתגרים חברתיים עצומים וקשיים מורכבים, אבל גם מציגה עבר מפואר שנבנה יש מאין על חולות נודדים.

תמונה 1 - רמלה, 1895. מקור: ויקיפדיה, רמלה