צוואר הבקבוק של המזרח התיכון: 3 קילומטרים ששינו הכל

Nir Topper
לפני 14 שעות
זמן קריאה 3 דקות

קיים מקום אחד בארץ ישראל שכל אימפריה בהיסטוריה – ממצרים העתיקה ועד בריטניה – הייתה חייבת לכבוש כדי לשלוט באזור. תל אפק - ה"צ'ק פוינט" הקדום של המרחב. לא מדובר רק בעוד תל ארכאולוגי, אלא בצוואר בקבוק גאוגרפי קריטי המכונה "מעבר אפק". כאן, בין המורדות התלולים של הרי השומרון לבין מקורות הירקון השוצפים והביצתיים, נוצרה רצועת יבשה צרה ברוחב של פחות מ-3 קילומטרים. מי שהחזיק בגבעה הזו, החזיק במפתח ל"דרך הים" (Via Maris) – עורק החיים שחיבר בין אפריקה לאסיה במשך אלפי שנים.

תל אפק (אנטיפטריס, ליד ראש-עין) הוא אתר ארכיאולוגי מאתרים החשובים בארץ-ישראל, עם רצף יישוב ארוך מהתקופה הכלקוליתית (כ-4,500–3,500 לפנה"ס) ועד סוף התקופה הביזנטית, המאה ה-7 לספירה. בתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-13 לפנה״ס) התקיים במקום מבנה ציבור מרשים שמתואר לעיתים כ“בית המושל המצרי” — שרידי מוסד שלטוני מצרי באזור במסגרת שליטה מצרית בכנען. בחורבות המבנה ובסביבתו נמצאו לוחות כתובים בכתובות בשומרית, אכדית וכנענית (כולל לוחות מילון), מכתבים וחותמות, מה שהופך את האתר לחשוב ביותר להבנת הקשרים החוצי-תרבות במזרח הקדום. אפק מוזכר גם במקורות מצריים ובמקורות תנ"כיים, והוא מייצג נקודה אסטרטגית בצומת דרכים בין מצרים, מסופוטמיה וממלכות החיתים.

בתקופת המקרא, אפק הפכה לזירת קרבות עקובה מדם בין הפלשתים לבני ישראל. בשל מיקומה האסטרטגי, היא שימשה כבסיס יציאה פלשתי לפשיטות אל עבר ההר. המקרא מספר לנו שדווקא מכאן יצאו הכוחות לקרב "אבן העזר" הגורלי שבו נשבה ארון הברית, וכאן התרכזו הפלשתים לפני הקרב בגלבוע שבו נפל שאול המלך. הפער בין העיר המבוצרת והעשירה באפק לבין היישובים הישראליים הקטנים בהר ממחיש את המאזן הצבאי של אותם ימים: השליטה במישור ובדרכים הייתה שייכת למי ששלט באפק.

קפיצה בזמן למאה ה-1 לפנה"ס מגלה לנו את המהפכה של הורדוס. המלך הבנאי הגדול הקים על חורבות העיר הקדומה את "אנטיפטריס", על שם אביו. העיר ניצלה את מיקומה האסטרטגי על דרך הים וליד מעיינות הירקון, והפכה לנקודת דרך חשובה על הכביש הרומי מאזור קיסריה לירושלים. בחפירות נחשפו שרידי הרחוב הראשי – הקארדו – עם מערך חנויות משני צדדיו, שרידי וילות וריצוף, וכן מבנה המופעים הקטן (אודיאון) מהתקופה הרומית המאוחרת.

המבצר המרשים הנראה כיום הוא -אינו- המבצר של הורדוס. זהו מבצר עות'מאני מהמאה ה-16 בשם "בינאר באשי" (ראש המעיינות (המקור לשם “ראש העין”)). הסולטאן סלים השני הקים אותו למטרות שליטה ואבטחה על מעבר אפק והקטע של הדרך הבינלאומית ממצרים לסוריה (ויה מריס), כולל סחורות, נוסעים ודואר צבאי/שלטוני, כשכוחם של שודדים ומורדים שארבו בנקודת התורפה של המעבר הצר מוכר במקורות. כשאתם מטיילים במקום שימו לב למגדל המתומן בפינה הדרום-מערבית: זוהי יצירת מופת טקטית שנועדה להעניק תצפית מקסימלית על מקורות הירקון ללא "שטחים מתים". עם זאת, במהלך המאה ה-19, ככל שהאימפריה העות'מאנית נחלשה והשתנו צורכי הביטחון בדרכים, המבצר איבד מחשיבותו האסטרטגית וננטש בהדרגה עד שהפך לחורבה.

הבריטים זיהו שוב את הפוטנציאל של מקורות הירקון והקימו כאן ב-1935 מפעל שאיבה אדיר שסיפק מים לירושלים הצמאה. במלחמת העצמאות, המקום חזר להיות זירת קרב אסטרטגית כשכוחות ערביים חסמו את אספקת המים לעיר הנצורה. לאחר קרבות קשים, האתר נכבש ביוני 1948 על ידי חטיבת אלכסנדרוני, ועד היום ניתן לראות על קירות המבנים הבריטיים את צלקות הכדורים שנותרו כעדות חיה לקרב על עורק החיים של המדינה הצעירה.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

תל אפק הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו הגאוגרפיה מכתיבה את ההיסטוריה. זהו סיפור על מים, עוצמה ושליטה שמתפרס על פני 5,000 שנה. בפעם הבאה שאתם מטיילים בגן הלאומי, עצרו רגע ליד החומות העות'מאניות, הביטו אל הרי השומרון ומקורות הירקון, ונסו לדמיין שיירות הגמלים או חמורים, מרכבות רומיות או גדודי צבא, שעברו בדיוק בנקודה הזו. ארץ ישראל היא מעבר צר בין הים למדבר, ומעבר אפק הוא מעבר צר בתוך ארץ ישראל.

תמונות 1,2 - גן לאומי תל אפק. מקור: Dr. Avishai Teicher via the PikiWiki - Israel free image collection project