מחיר הדמים, החירות וצביעות "העולם החופשי"

עוד סבב לחימה הסתיים, והותיר אחריו שובל של הרס, כאב ואובדן. לילות של אזעקות, יירוטים בשמי המזרח התיכון, פגיעות ברכוש, פצועים והרוגים. מאחורי כל טיל ומיירט עומדים סיפורים אנושיים של חרדה, של בתים שנהרסו ושל חיים שנקטעו. עכשיו, כשנראה שאנחנו לפני רגיעה, המנהיגים והפרשנים ממהרים להכריז על ניצחונות אסטרטגיים, ונדמה שהעולם יכול להמשיך הלאה.

לצד המחיר הכבד בגוף, בנפש וברכוש שמשלמים רבים, יש מישור אחר של תשלום אחר: תוצאות המלחמה עם איראן השאירו את המשטר השיעי הפונדמנטליסטי האכזרי הזה בשלטון, במידה רבה בגיבוי ובחסות "העולם החופשי". את המחיר הזה משלמים האזרחים האיראנים שימשיכו לחיות תחת המשטר הרודני, הטוטאליטרי, הקיצוני והאכזרי הזה, אכזרי בראש ובראשונה כלפי העם האיראני עצמו. מיליוני אזרחים שנשארו כלואים תחת משטר עריצות, שיכול עכשיו להפנות את משאביו פנימה, אל המשך הדיכוי של אזרחיו.

אך הסיפור הזה אינו שלם בלי להפנות את הזרקור אל מנהיגי העולם המערבי. הערכים האוניברסליים שהם דוגלים בהם – ליברליזם, חירות וזכויות אדם ואזרח – אינם באמת אוניברסליים בעיניהם, אלא תקפים לתחום גבולות מדינותיהם. בעוד הם מקדמים ערכים אלו בביתם, מדיניות החוץ שלהם כלפי משטר האייתוללות משקפת פרגמטיזם של 'עסקים כרגיל'. הם ממשיכים לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים, תוך התעלמות שיטתית ממצוקתו של העם האיראני, ובכך מעניקים לגיטימציה למשטר שרומס את אותן זכויות ממש.

למדיניות הזאת יש תוצאה ברורה: היא מספקת למשטר האיראני את הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה לו כדי להמשיך לדכא את אזרחיו. הפער בין המגעים הדיפלומטיים למציאות היומיומית של האזרחים באיראן בא לידי ביטוי בחיים תחת משטר האייתוללות אשר אינם רק מאבק פוליטי, אלא הם חיים של מאבק הישרדות יומיומי:

• כלכלה קורסת: האינפלציה הרשמית באיראן עומדת על כ-40%, אך הערכות בלתי תלויות מדברות על שיעורים גבוהים בהרבה. והריאל האיראני איבד מערכו באופן קטסטרופלי – מציאות שהופכת מוצרי יסוד למותרות עבור רבים.

• דיכוי אכזרי: איראן מובילה את העולם במספר ההוצאות להורג ביחס לגודל האוכלוסייה; לפחות 975 איש הוצאו להורג באיראן ב-2024. אלפי אסירים פוליטיים, כולל עיתונאים, עורכי דין ופעילים, כלואים בתנאים קשים כי מתחו ביקורת על המשטר.

• חופש הביטוי לא קיים: במדד חופש העיתונות העולמי של "עיתונאים ללא גבולות", איראן מדורגת במקום ה-177 מתוך 180 מדינות. האינטרנט מצונזר בכבדות, רשתות חברתיות חסומות, והאזרחים נתונים למעקב מתמיד.

• קריסת מערכות ציבוריות: על פי דיווחים של גופים בינלאומיים ומכוני מחקר (כמו המכון למחקרי ביטחון לאומי וארגון אמנסטי), מערכת הבריאות באיראן סובלת ממחסור חמור בתרופות ובציוד רפואי. הדבר נובע בין היתר משחיתות מערכתית והקצאת תקציבי עתק למשמרות המהפכה על חשבון השירותים הציבוריים. במקביל, אותם מקורות מצביעים על משבר מים חריף באזורים נרחבים, שהוא תוצאה ישירה של הזנחה סביבתית וניהול כושל ארוך שנים.

שתיקה ששווה זהב (למשטר האייתולות)

מתוך שיקולים ואינטרסים שונים הידועים להם, מנהיגי המדינות המערביות ממשיכים להתעלם מהעריצות האיראנית ובעיקר ממשיכים להתעלם מהעם האיראני עצמו. הם לא רק מועלים בערכיהם המוצהרים – אלא הם הופכים, הלכה למעשה, לשותפים שקטים בדיכוי. הם מאותתים למשטר בטהרן שהכל מותר, שאין מחיר למעשיו, ושהעולם ימשיך להסתובב גם אם עוד אלפי מפגינים יוצאו להורג.

כשהמאבק הגיאופוליטי נרגע (לפחות לזמן מסויים ולפחות למראית עין), אפשר לקבוע שהאנשים האלה, אזרחי איראן, הם לא רק המשלמים העיקריים את מחיר עריצות מנהיגיהם – הם גם קורבנות של אדישותו של, מי שלפחות קרוי כך, מנהיגי “העולם החופשי”.

תמונה: מנהיגי גרמניה, צרפת ואיראן