עבדים שהפכו למלכים: הסיפור המדהים של הממלוכים
- Nir Topper
- לפני יום 1
- זמן קריאה 3 דקות
ההיסטוריה הממלוכית היא אחת התופעות החברתיות המרתקות והפרדוקסליות ביותר שידע המזרח התיכון. המונח "ממלוכ" (דבר שבבעלות) מתייחס לנערים לא-מוסלמים, שנרכשו (או נחטפו) בערבות אסיה והקווקז, והובאו למצרים כדי להפוך ללוחמי עילית. אך בניגוד לעבדות המוכרת לנו, הממלוכים חיו ב"עבדות עילית": מסלול הכשרה מפרך ויוקרתי שבו הפכו מילדים זרים למכונות מלחמה משומנות, ולבסוף, כפי שתיכף אסביר – לאדוני הארץ. הממלוכים היו נאמנים ישירות לשליט מטרתם היתה להגנה אישית עליו וליציאה לקרב בשמו, תוך שהוא יכול להיות בטוח שיהיו נאמנים רק לו. השיטה התבססה על "אצילות של דור אחד". חשוב להבין: האדון המצרי לא יכול היה להוריש דבר – רכוש, כסף או מעמד – לבנו המאומץ, הממלוכ, כי היה אסור על הממלוכים לרשת דבר. עקרון זה הבטיח שהשלטון לא יעבור לידי הממלוכים, ותמיד הובא דור חדש של עבדים שיובאו מחו"ל, תוך שמירה על נאמנות מוחלטת לפטרון ולחברי היחידה.
המפנה ההיסטורי התרחש בשנת 1250. הממלוכים, שהבינו שאין להם מתחרים בשדה הקרב, החליטו להפסיק לשרת אחרים. בהפיכה צבאית אלימה בקהיר, הם רצחו את הסולטאן האיובי האחרון, תוראן-שאה, ותפסו את השלטון לידיהם. רגע השיא של הממלוכים הגיע זמן קצר לאחר מכן, במאה ה-13, כאשר הצילו את המזרח התיכון כולו משני איומים קיומיים. בקרב עין ג'אלות (1260) הם בלמו את האימפריה המונגולית הדורסנית, וב-1291 (בכיבוש עכו) סילקו סופית את הצלבנים מארץ הקודש. הסולטאן בייברס, המכונה "האריה", לא רק היה מצביא גאון אלא גם מדינאי שבנה את תשתית ה"בריד" (דואר מהיר) המפורסמת, ואיחד את המרחב תחת שלטון מוסלמי סוני חזק שמרכזו בקהיר.
אבל איך זה השפיע על הנוף שאנחנו מטיילים בו היום? הממלוכים הותירו חותם אדיר, אך לעיתים אכזרי, על ארץ ישראל. כדי למנוע מהצלבנים לחזור דרך הים, הם נקטו במדיניות "אדמה חרוכה" והחריבו עד היסוד את ערי החוף המפוארות – קיסריה, יפו, ארסוף ואשקלון נותרו עיי חורבות במשך מאות שנים. מרכז הכובד עבר להרים ולפנים הארץ. ירושלים, למשל, הפכה מעיר מבצר מוזנחת למרכז דתי שוקק, עמוס במדרסות ומבני ציבור, ללא חומות, כדי שלא תוכל לשמש שוב כמבצר לאויב.
המורשת שלהם חקוקה באבן – תרתי משמע. האדריכלות הממלוכית היא מהיפות שידענו, והיא ניכרת עד היום בסמטאות ירושלים העתיקה ובצפת. הסגנון המאופיין ב"אבלק" (שילוב אבנים בצבעי אדום-לבן או שחור-לבן), עיטורי ה"מוקארנס" (נטיפי אבן) והכתובות המונומנטליות הנושאות את סמלי הסולטאנים (כמו האריה של בייברס), מספרים את סיפורם של בונים בחסד עליון. הם בנו גשרים שעדיין בשימוש (כמו גשר ג'ינדאס בלוד), ח'אנים לעוברי אורח ומערכות מים מתקדמות.
אחת התגליות המפתיעות מהשנים האחרונות חושפת את הממלוכים כמעצמה תעשייתית. מחקרים ארכיאולוגיים (כולל תגליות מ-2025 בנחל עמל) חשפו כיצד הפכו הממלוכים את עמק בית שאן וארץ ישראל כולה למרכז עולמי לייצור סוכר. הם בנו מערכות הידראוליות מתוחכמות, אמות מים ומנהרות תת-קרקעיות להנעת טחנות סוכר – ה"זהב הלבן" של ימי הביניים, שהעשיר את קופת הסולטנות ואפשר את חיי הפאר בקהיר.
סופם של הממלוכים היה טראגי ובלתי נמנע. הלוחמים הגאים, שדבקו בחרב ובסוס וראו בנשק החם כלי של פחדנים, הובסו ב-1517 על ידי התותחים והרובים של האימפריה העות'מאנית. אך המסמר האחרון בארון הקבורה שלהם ננעץ רק ב-1811, ב"טבח המצודה" המפורסם בקהיר, בו חיסל מוחמד עלי את יתרת האמירים הממלוכים במארב קטלני, וסיים רשמית שלטון של כמעט 600 שנה.
👈הצטרפו לערוץ הוואטסאפ (השקט) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:
בפעם הבאה שאתם רואים קשת אבנים אדומות-לבנות בירושלים, או חוצים גשר עתיק בלוד, תזכרו את הילדים שנחטפו מהערבות הקפואות, הפכו ללוחמים אדירים, שלטו ביד רמה והותירו לנו ארץ מלאה בהיסטוריה, אמנות וסיפורים של עוצמה ושבר.
תמונה: קמרון גומחת הכניסה של ארמון הגבירה טונשוק, ירושלים. ניתן לראות שימוש באבלק, עיטורי נטיפות (מוקרנס) ועיטורים גאומטריים. מקור התמונה: https://he.wikipedia.org/wiki/אדריכלות_ממלוכית
תמונה: אוסף אלמנטים בבית השער של מדרסת אשרפיה שעל הר הבית: מוקרנס, אבלק, תשליבי אבנים גאומטריים וחלון שכבה
תמונה: פיתוחי אבן משולבים בתשליב גאומטרי במשקוף בית השער של מדרסת אשרפיה
תמונה: גשר לוד, הנקרא גם גשר ביברס או גשר ג'ינדאס, ערבית: جسر جنداس - נמצא ביציאה הצפונית מהעיר לוד, בין כביש 40 למסילת הרכבת המובילה אל העיר מצפון. הגשר נקרא על-שמו של ביברס שהיה הסולטאן הממלוכי של מצרים וסוריה בין השנים 1260–1277. הגשר הוקם בשנת 1273 על דרך הדואר הממלוכית הראשית, שעברה בנתיב דרך הים ממצרים (מרכז השלטון הממלוכי) לסוריה. באמצעות דרך זו הם קיימו רשת יעילה ביותר לקשר פנים מהיר בין חלקי האימפריה. במקום זה עברה גם הדרך ללוד ורמלה, ערים חשובות בתקופה ההיא.
תגובות