קצר - מושג אחד ליום. והפעם: דרך סימון הכבישים והדרכים בישראל.

Nir Topper
לפני יומיים (2)
זמן קריאה 2 דקות

שיטת מספור הכבישים בישראל אינה מקרית והיא מבוססת על היגיון גאוגרפי ופונקציונלי קבוע המסייע בהתמצאות מרחבית. כבישים שכיוונם הכללי הוא צפון-דרום מסומנים תמיד במספרים זוגיים (כמו כביש 4 או נתיבי איילון - כביש 20), בעוד כבישים החוצים את המדינה ממזרח למערב מסומנים במספרים אי-זוגיים (כמו כביש 1 או כביש 5). חשיבות הכביש נקבעת לפי מספר הספרות שלו: מספר חד-ספרתי מייצג עורק ארצי ראשי, ומספר דו-ספרתי מייצג כביש בין-עירוני מרכזי. כבישים משניים, בעלי שלוש או ארבע ספרות, נקבעים לרוב לפי "כביש האם" שממנו הם יוצאים; כך למשל, כביש בעל שלוש ספרות יתחיל בדרך כלל בספרות של הכביש הראשי ממנו הוא מסתעף (כביש 444 יוצא מכביש 44), וכביש בעל ארבע ספרות יתחיל לרוב בשלוש הספרות של הכביש האזורי המזין אותו. המספור עצמו מטפס מצפון לדרום (בכבישי הרוחב) וממערב למזרח (בכבישי האורך), כך שניתן לדעת את המיקום היחסי בארץ רק לפי המספר המופיע על השלט. בתוך מערכת זו, הכביש הארוך ביותר במדינה הוא כביש 90, הנמתח לאורך של כ-480 קילומטרים ממטולה בצפון ועד מעבר טאבה בדרום. מנגד, הכביש הקצר ביותר הנושא מספר רשמי הוא כביש 7703, שאורכו כ-900 מטרים בלבד, והוא משמש כציר גישה באזור העיר טבריה.

הסמכות הטכנית לקביעת מספרי הכבישים ותכנונם נתונה בידי משרד התחבורה באמצעות חברת "נתיבי ישראל", אך כאשר מדובר בשמות של מחלפים, צמתים ודרכים, התהליך מקבל רובד תרבותי ולאומי. ועדת השמות הממשלתית, הפועלת במשרד ראש הממשלה, היא הגוף המוסמך לאשר שמות אלו. החלטותיה משלבות שיקולים היסטוריים, גאוגרפיים וארכיאולוגיים, מתוך שאיפה להנציח את המורשת המקומית או אישים מרכזיים בתולדות המדינה. כך, מערכת הכבישים היא לא רק אספלט וחיבור פיזי בין מקומות, אלא גם עיסוק בזהויות, כשהזהות השלטת באופן מונופולי לחלוטין בשמות הדרכים, המחלפים והצמתים בישראל היא הזהות היהודית. שמות שלא בעברית מקבלים “הסבה” ומתגיירים. כך המחלף ליד כפר קאסם נקרא מחלף קסם, הצומת ליד סח’נין נקראת צומת יובלים וליד הישוב הערבי נוצרי אעבלין - צומת אבליים.

תמונה 1 - מפת מספרי דרכים ארציות - נתניה והשרון. מתוך: מפות מספרי דרכים ארציות. https://www.gov.il/he/pages/national-road-number-maps