מתי הפכה האדמה למדע? המהפכה הוויקטוריאנית ששינתה את כל מה שידענו על הארץ

Nir Topper
לפני יומיים
זמן קריאה 3 דקות

בשנת 1865, בלונדון הוויקטוריאנית, הוקמה ה-PEF (הקרן לחקר פלסטיין - Palestine Exploration Fund), הארגון שהשפיע באופן דרמטי, יש חוקרים הטוענים שבאופן הכי דמרטי ביחס לכל קבוצת מחקר אחרת, על הדרך שבה אנחנו מבינים את ההיסטוריה של הארץ הזו. למרות שמרבית מחבריה הגיעו עם רקע נצרי-דתי, זה לא היה מחקר דתי של אנשי כנסייה; זה היה שילוב מרתק של אינטרסים אימפריאליים בריטיים, הנדסה צבאית וסקרנות מדעית חסרת פשרות, שסימנה את המעבר מחקירה חובבנית למחקר מדעי, שיטתי ואמפירי.

אחת הדמויות המרתקות בסיפור הזה היא צ'ארלס וורן (פיר וורן על שמו), קצין הנדסה צבאי בריטי שחפר פירים אנכיים עמוקים מחוץ לחומות הר הבית ומנהרות אופקיות תחתיו. כיוון שהשלטונות העות'מאניים אסרו לחפור בתוך המתחם, וורן עקף את האיסור מלמטה — לעיתים בלבוש מקומי ובשוחד לשומרים. הוא זיהה את הנדבכים ההרודיאניים של הכותל, והוכיח שהעיר המודרנית יושבת על שכבות חורבות הנטמנות עמוק עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע. בהמשך עבודתו, הוא פנה דרומה לגבעת עיר דוד, שם גילה ליד מעיין הגיחון פיר אנכי עתיק — הנקרא על שמו עד היום. וורן סבר שהפיר שימש לשאיבת מים מהמעיין אל תוך העיר הבצורה, אך חפירות ומחקרים מאוחרים יותר גילו שמדובר בפיר קרסטי טבעי שנוצר בתהליכים גיאולוגיים, ולא היה חלק ממערכת המים של העיר הקדומה. עבודתו הניחה את היסוד להבנה הטופוגרפית של ירושלים בתקופת בית שני, וכל מי שמטייל היום באזור הקרוי "עיר דוד" פוסע למעשה בעקבותיו.

אבל המהפכה האמיתית לא קרתה רק מתחת לאדמה, אלא על פניה. "סקר פלסטיין המערבית" (SWP - Survey of Western Palestine) שנערך ע”י ה-PEF בשנות ה-70 של המאה ה-19, היה המפעל הקרטוגרפי, יש הטוענים כי החשוב ביותר, בתולדות ארץ ישראל. קלוד קונדר והוריישו קיצ'נר (לימים שר המלחמה הבריטי) מיפו כל הר, כפר ובאר מצור ועד באר שבע. הם אספו אלפי שמות מקומות בערבית (המחקר מראה שכנראה מעל 9,000!), מתוך הבנה שהשמות המקומיים משמרים את הזיכרון המקראי. המפות שלהם היו כה מדויקות, עד שהן שימשו את הצבאות ואת רשויות התכנון בארץ עד אמצע המאה ה-20.

בשנות ה-90 של המאה ה-19, הקרן הובילה מהפכה מתודולוגית נוספת בזכות פלינדרס פיטרי. בחפירותיו בתל אל-חסי, פיטרי הבין לראשונה שה"תל" הוא למעשה ערימה של ערים שנבנו זו על גבי זו. הוא הביא לארץ ישראל את שיטת הסטרטיגרפיה — חפירה לפי שכבות — ושילב אותה עם חידוש משלו: כרונולוגיית החרסים. פתאום, שברי כלי חרס פשוטים הפכו ל"שעון" מדעי שמאפשר לתארך את ההיסטוריה בדיוק שלא היה מוכר קודם לכן. הארכאולוגיה הפכה ממצוד אחר אוצרות למדע של נתונים.

היה גם צד אפל וחשאי לפעילות הקרן: ריגול. חשוב לזכור כי הארץ היתה אז עדיין חלק מהאימפריה העות’מאנית. ערב מלחמת העולם הראשונה, נשלחו ליאונרד וולי ותומאס אדוארד לורנס (המוכר כ"לורנס איש ערב") לסקור את הנגב תחת מסווה ארכאולוגי. המשימה הרשמית הייתה חקר "מדבר צין", אך המטרה האמיתית — שהוזמנה על-די לורד קיצ'נר עצמו — הייתה מיפוי צבאי של מסלולי המדבר ודרכי המעבר לכיוון סיני ומצרים, לקראת הפלישה הבריטית. הספר שפרסמו, "The Wilderness of Zin", נותר עד היום יצירת מופת המשלבת מחקר היסטורי עם תובנות גאוגרפיות וצבאיות.

בניגוד למה שרבים חושבים, ה-PEF מעולם לא נסגרה. היא פועלת ברציפות כבר 160 שנה ממטה בגריניץ', לונדון, ומחזיקה בארכיון יחיד במינו של תצלומים ומפות — למעלה מ-40,000 תצלומים של ארץ ישראל, ירדן וסוריה. במהלך המאה ה-20, הייתה ה-PEF שותפה בחפירות שחשפו ממצאים דרמטיים כמו שנהבי שומרון — יצירות אמנות מרהיבות מימי ממלכת ישראל. מכתבי לכיש, שנתגלו ב-1935 בחפירות שבהן היה ל-PEF חלק משמעותי, סיפקו עדות כתובה לימיה האחרונים של ממלכת יהודה ערב הכיבוש הבבלי.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

לסיכום, הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) היא הגורם המכונן של הארכאולוגיה והגאוגרפיה המודרנית באזורנו. דרך מפעלי המיפוי האדירים, החפירות החלוציות של וורן ופיטרי ושימור אלפי שמות המקומות המקומיים, הקרן הפכה את ארץ ישראל מיעד לביקורים רגשיים לישות גאוגרפית והיסטורית המבוססת על נתונים מדעיים מוצקים. תרומתה למחקר היא חסרת תקדים: היא העניקה לנו את התשתית להבנת הטופוגרפיה של ירושלים, את המפה המדויקת הראשונה של הארץ ואת המתודולוגיה שמשמשת חוקרים עד היום. ארכיון הקרן והידע שצברה נותרו אבן יסוד עבור כל מי שמבקש להכיר לעומק את שורשי העבר המסתתרים בין שכבות האדמה.

תמונה 1 - סמל ה-PEF. מקור: ויקיפדיה