בכל טיול, כל מדריכה וכל מדריך יגידו לכם תמיד: "פעם היה פה ים"

Nir Topper
10 ביוני
זמן קריאה 3 דקות

ים טתיס היה אוקיינוס קדום ועצום שהשתרע, במשך מאות מיליוני שנים, בין היבשות העתיקות של כדור הארץ. שמו לקוח מהמיתולוגיה היוונית, בה טתיס הייתה אחת מהטיטאנים – גזע קדום וחזק של אלים ששלט בעולם לפני האלים האולימפיים (כמו זאוס). טתיס עצמה הייתה טיטאנית המים, אחותו ורעייתו של אוקיינוס, ואמם של אלי הנהרות והמעיינות הרבים. בחירת השם מרמזת על גודלו ועוצמתו של האוקיינוס הקדום, אך עבור המרחב של ארץ ישראל, משמעותו עמוקה הרבה יותר משם מיתולוגי; הוא האדריכל הראשי של הנוף שאנו רואים סביבנו. כדי להבין את הגיאולוגיה של ישראל, את ההרים, העמקים, ואף את משאבי הטבע שלנו, עלינו להכיר את ההיסטוריה של ים טתיס.

ההיסטוריה הגיאולוגית של ארץ ישראל מתאפיינת במאבק ממושך בין הים ליבשה. לפני הופעת ים טתיס - לפני למעלה מ-540 מיליון שנה, האזור היה חלק מיבשת-העל "גונדוונה". בתקופה זו נוצר מסלע קשה, מגמטי ומטמורפי (סלעי יסוד), הנחשף כיום בעיקר באזור אילת ודרום סיני, ומעניק לו את צבעיו האדמדמים-ורדרדים.

לאחר תקופה ארוכה של בליה של אותם סלעי יסוד יבשתיים, החל האזור לשקוע, עד שלפני כ-250 מיליון שנה החלו מימי ים טתיס להציף בהדרגה את האזור שהפך לימים לארץ ישראל, תהליך שהתרחש בגלים – עם עליות ירידות חוזרות של מפלס הים. במשך עשרות מיליוני השנים הבאות אזור ארץ ישראל היה מכוסה, רוב הזמן, בים רדוד יחסית – עד לתקופה שלפני כ-66 מיליון שנה.

הים הרדוד והחמים הזה שפע חיים: אצות, צדפות, שבלולים, קיפודי ים, ואמוניטים – ראשי-רגליים נכחדים, קרובי משפחתם של התמנון והדיונון המודרניים, בעלי קונכייה ספירלית. כשיצורים אלה מתו, שלדיהם וקונכיותיהם – העשויים בעיקר מסידן פחמתי – שקעו לקרקעית הים. לאורך מיליוני שנים, בתהליך של הצטברות ולחץ, הפכו המשקעים הללו לסלעי משקע ימיים. זהו המקור לסלעי הגיר, הקירטון והדולומיט, שמהווים את רוב רובו של המסלע בישראל. הרי ירושלים, הגליל, הכרמל ויהודה ושומרון – כולם בנויים מאותם סלעי משקע ימיים שנוצרו בקרקעיתו של ים טתיס. המאובנים הרבים שניתן למצוא בסלעים אלה – החל משבלולים זעירים ועד שיני כרישים ואף שרידי זוחלים ימיים – הם עדות מוחשית ומרתקת לאותו עבר ימי עשיר.

אך הים לא נשאר כאן לנצח. כבר לפני כ-100 מיליון שנה החלה יבשת אפריקה לנוע לאט צפונה לעבר יבשת אירואסיה. לחץ זה גרם לקיפול שכבות הסלע האדירות שנוצרו בקרקעית ים טתיס – תהליך שנקרא "קימוט". הקימוט, המכונה בגיאולוגיה "הקשת הסורית-ארקית", דחף את קרקעית הים כלפי מעלה ויצר את קפלי ורכסי ארץ ישראל: ההרים והרכסים בנגב, הרי יהודה ושומרון, הכרמל ורכסי הגליל התחתון והעליון. בד בבד, נסוג ים טתיס בהדרגה מהאזור, עד שנסגר לחלוטין לפני כ-50 מיליון שנה.

תהליך הנסיגה לא היה אחיד. היו תקופות שבהן הים חזר והציף אזורים מסוימים, אך המגמה הכללית הייתה של התרוממות יבשתית. הים התיכון של ימינו הוא, למעשה, השריד הגדול והמוכר ביותר של אותו אוקיינוס טתיס קדום. שרידים נוספים ממנו הם הים השחור והים הכספי – גופי מים שהתבודדו מטתיס עם סגירת ענפיה הצפוניים.

הבנת תפקידו של ים טתיס אינה רק עניין של היסטוריה רחוקה, אלא כלי קריטי להבנת ארץ ישראל כיום. סלעי הגיר והקירטון, תוצריו של הים, מעצבים את הנוף הקרסטי (מערות, בולענים), משפיעים על סוגי הקרקע שמתפתחים עליהם (כמו קרקע הטרה רוסה הפורייה), ומהווים את האקוויפרים העיקריים (אקוויפר ההר) שאוגרים את מי התהום של המדינה. אפילו מאגרי הגז הטבעי מול חופי ישראל קשורים למורשת הגיאולוגית של ים טתיס. כך, אוקיינוס שנעלם לפני עשרות מיליוני שנים, ממשיך לעצב ולכלכל את ארץ ישראל עד ימינו.

---

----

תמונה 1 - מפת היבשות לאוראסיה וגונדוונה בתור הטריאס, לפני 200 מיליון שנה. מקור: Lennart Kudling, Ori~ Laurasia-Gondwana.svg, CC BY 3.0

תמונה 2 - "קיר האמוניטים", מכתש רמון. מחשוף סלע גיר ייחודי המכיל מאות מאובנים של אמוניטים – יצורים ימיים קדומים שחיו באזור לפני כ-90 מיליון שנה, כאשר הנגב היה מכוסה בים. צילום: ניר טופר.

(הגדילו את התמונה כדי לראות את האמוניטים המאובנים).