פלדה וחלומות אימפריאליים: כשארץ ישראל עלתה על הפסים

Nir Topper
לפני שעה
זמן קריאה 3 דקות

יפו של שנת 1892, עיר נמל הומה, כרכרות רתומות לסוסים ודרכי עפר משובשות. לתוך המציאות ה"ימי-ביניימית" הזו פורצת מכונת הקיטור הראשונה. המהפכה החלה ביוזמתו של יוסף נבון, יזם יהודי ירושלמי, שהצליח להשיג זיכיון מהסולטן ולהקים את קו יפו–ירושלים. המסע לירושלים, שארך יום וחצי מפרכים, התקצר לכחמש שעות בלבד. באותו טקס חגיגי, אליעזר בן-יהודה העניק למכונה את שמה העברי – "רכבת" – והעיר ירושלים החלה לצאת מחומותיה ולהשתלב בכלכלה הגלובלית.

לא עברו שנים רבות והאימפריה העות'מאנית הקימה את הפרויקט הגאו-אסטרטגי הגדול שלה: הרכבת החיג'אזית, שהוקמה ופעלה בתחילת המאה ה-20 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר אל-מדינה שבחג'אז. הנחת המסילה החלה ב־1900 בהוראת סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני (ההוא ממגדלי השעונים) ובייעוץ של מומחים גרמנים. המסילה נחנכה ב־1 בספטמבר 1908, יום ציון הכתרתו של הסולטאן. המסילה הוקמה כדי להסיע עולי רגל מוסלמים מדמשק למדינה ומכה. למרות הצהרת הכוונות הדתית מאחורי הקמתה, היו לטורקים גם שיקולים אסטרטגיים ומסחריים במסילה. למעשה, היעד של הגעתה עד העיר מכה לא הושלם מעולם - היא הגיעה מדמשק עד מדינה, מרחק 1,300 קילומטר, וחסרו לה עוד 400 קילומטר להגיע למכה.

"רכבת העמק", אותה שלוחה אגדית מחיפה לדרעא שבסוריה, הפכה את חיפה ממנומנמת למטרופולין. פולקלור שלם נרקם סביב מהירותה האיטית: מספרים על נוסעים שקפצו לקטוף פרחים וחזרו לקרון בעודו נוסע. אבל מתחת לסיפורים, הרכבת הזו הייתה "אתונו של הסולטן", כלי לשליטה צבאית ותספוק כוחות, שנבנה ברוחב פס ייחודי של 105 ס"מ – תוצר של טעות הנדסית במפעל אירופי שהפכה לתקן מחייב.

בתקופת המנדט הבריטי, הרכבת הפכה למערכת מפוארת אך מסובכת. חברת "רכבת פלשתינה" (PR) הפעילה קרונות שינה ומסעדה יוקרתיים מחיפה עד קהיר, מסע של עשר שעות ב"אוריינט אקספרס" המקומי. אולם, המהנדסים הבריטים נאבקו באויבים בלתי צפויים: המים בארץ היו רוויים באבנית שסתמה את דודי הקטרים, והעליות התלולות לירושלים גרמו לשימוטים (ירידות מהפסים) תכופים. בתקופת מלחמת העולם השנייה, הקימו יחידות הנדסה מניו זילנד ודרום אפריקה את קו ה-HBT המרהיב, שחיבר את חיפה לביירות ולטריפולי דרך מנהרות שנחצבו במצוקי ראש הנקרה. הקו פעל במשך פחות משש שנים בלבד; הוא נחנך ב-1942 כעורק צבאי ואסטרטגי חיוני, אך פעילותו נפסקה בבת אחת בליל ה-14 במרץ 1948. לוחמי פלמ"ח פוצצו את הגשרים בתוך המנהרות כדי למנוע חדירת כוחות צבא ולבנוניים מצפון לקראת סיום המנדט, פעולה שניתקה את הקשר המסילתי לאירופה עד היום.

הרכבת הייתה גם סמל לשלטון, ולכן הפכה למטרה המרכזית של המחתרות והמרד הערבי. בין השנים 1936 ל-1939 נרשמה "מגפת טרור רכבתי": גשרים פוצצו, תחנות נשרפו, והבריטים אף השתמשו בטקטיקה של "מגנים אנושיים" – הושבת עצירים על קרוניות שטוחות בקדמת הרכבת. שיא המאבק היה ב"ליל הגשרים" ביוני 1946. במבצע אסטרטגי ומתואם פוצצו לוחמי הפלמ"ח בו-זמנית 11 גשרים שחיברו את הארץ עם המדינות השכנות. פעולה זו נועדה לשתק את נתיבי האספקה של הצבא הבריטי ולהפגין את כוחו של היישוב, מה שניתק את קשרי הרכבת של ישראל עם השכנות ושינה את המפה ואת הגיאופוליטיקה של האזור.

עם סיום המנדט הבריטי במאי 1948 עברה מערכת Palestine Railways לידי מדינת ישראל שרק הוקמה, והפכה ל"רכבת ישראל". אלא שהמעבר לא היה חלק. חלק ניכר מהעובדים המקצועיים של הרכבת המנדטורית — נהגים, מסגרים, מכונאים ואנשי תפעול — היו ערבים פלסטינים, ורבים מהם לא המשיכו בעבודתם לאחר פרוץ המלחמה והיווצרות הגבולות החדשים. התוצאה הייתה מחסור חריף בכוח אדם מיומן ופגיעה ביכולת התפעולית של הקווים שנותרו בשליטת ישראל. בראש הארגון החדש עמד משה פייקוביץ’, המנכ"ל הראשון של רכבת ישראל. הנהלת הרכבת נדרשה בתוך תנאי מלחמה ומציאות ביטחונית מתוחה להפעיל מחדש קווים, לגייס ולהכשיר עובדים יהודים למקצועות טכניים מורכבים — ולעיתים גם להסתמך על ניסיון מקצועי קיים שנותר בתחומי המדינה. תהליך זה היה חלק ממאמץ רחב יותר לייצוב תשתיות המדינה הצעירה.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי - חברה, תרבות והיסטוריה:

Telegram: https://t.me/nirtopper

Whatsapp: https://whatsapp.com/channel/0029VbBAHb54yltQo5wQTd0z

ב־7 באוגוסט 1949 יצאה רכבת חגיגית ראשונה מתל אביב לירושלים לאחר מלחמת העצמאות, וזכתה לתשומת לב תקשורתית רבה. עליה נסעו דמויות בכירות כמו שר התחבורה דוד רמז ואחרים, והיא סימלה את חידוש הקשר הרכבת בין הערים לאחר הפסקת הלחימה וחזרת חלקים מהקו לשליטת ישראל. עם זאת, שירות נוסעים סדיר התחיל רק ב־1950, והמסילה לא נבנתה בדיוק מחדש אלא הוחזרה לתפקוד לאחר ההפוגה במלחמה.

תולדות הרכבת בארץ ישראל עד שנת 1950 משקפים את המעבר המהיר מתחבורה מסורתית למערכת תשתית מודרנית ומתועשת. מהיוזמה המקומית של יוסף נבון, דרך הפרויקטים האסטרטגיים של האימפריה העות'מאנית והבריטים, ועד לשיקום המסילות והלאמתן עם הקמת המדינה. הרכבת לא רק קיצרה מרחקים, אלא שימשה ככלי פוליטי וצבאי מרכזי בעיצוב גבולות האזור וביצירת הרצף הטריטוריאלי של מדינת ישראל הצעירה.

תמונה 1 - מפת הרכבת החג'אזית. מקור: ויקיפידה

תמונה 2 - מפה בצרפתית המציגה את מסילות הברזל של האימפריה העות'מאנית, ובכללן, המסילה החג'אזית ומסילת הרכבת יפו–ירושלים. מקור: ויקיפידה, מסילת הרכבת החיג'אזית