בתי קברות צבאיים זרים בישראל

Nir Topper
לפני יומיים (2)
זמן קריאה 3 דקות

במרחב ישראל פזורים בתי קברות של צבאות זרים, בהם קבורים חיילים שנהרגו בארץ הזאת אבל זוהי לא ארץ הולדתם, זוהי לא ארצם. עובדת היותם של בתי קברות צבאיים זרים במרחב הזה היא עדות שיש בה כאב, דרמה וטרגדיה, כשהיא למעשה שילוב של אינטרסים גיאופוליטיים, אילוצים לוגיסטיים חריפים ותמורות תרבותיות ביחס של המדינה המודרנית אל חלליה. מרבית האתרים הללו הוקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, ומקצתם גם בעקבות מלחמת העולם השנייה.

כפי שעולה ממחקר תרבות ההנצחה הצבאית, אתרים אלה הם מובלעות של זיכרון זר, בהם הזמן והמרחב נשמרים לפי סטנדרטים זרים, ובכך הם יוצרים הפרדה מהנוף ומהנרטיב המקומי המקיף אותם. החל מחיל המשלוח המצרי והיחידות הצבאיות הגרמניות שסייעו לצבא העות'מאני, ועד לכוחות העות'מאניים עצמם ולצבא אנדרס הפולני שחנה בארץ במלחמת העולם השנייה — הארץ הזאת ידעה מאבקים רבים ואיתם טרגדיות גדולות.

הקמת האתרים הללו סימנה מהפכה תפיסתית של "שוויון במוות", שהובילה הוועדה (הבריטית) האימפריאלית לקברי מלחמה החל מ-1917. בניגוד לעבר, שבו קבורת חללים כמעט שלא זכתה לציון אישי, הוחלט כי כל חלל יונצח בשמו על גבי מצבה אחידה, ללא קשר לדרגה, מעמד חברתי או דת. עקרון זה עמד במבחן קשה מול משפחות שכולות, ובהן משפחות אצולה, שביקשו להשיב את בניהן לקבורה פרטית או להציב מצבות ייחודיות. המדיניות נותרה קשיחה, כדי לשמר את עקרון ההקרבה המשותפת וליצור סולידריות חברתית, ובעיקר גם כדי לאפשר ניהול מעשי של מאות אלפי הקברים ברחבי העולם.

ההחלטה לקבור את החיילים הרחק ממולדתם נבעה תחילה מאילוצים מעשיים, שעם הזמן צורפה להם גם אידיאולוגיה. כבר במרץ 1915 אסרה הממשלה הבריטית על החזרת גופות חללים למולדתם, בעיקר בשל סיכונים תברואתיים ובשל הצורך לתעדף משאבי שינוע לתחמושת ולפצועים חיים. לאחר שנחשף כי משפחות אמידות הצליחו להוציא גופות קצינים באופן בלתי-חוקי, חוזקה המדיניות גם בנימוק השוויוני — למניעת אפליה במוות בין עשירים לעניים. בחזית ארץ-ישראלית, שבה שררו תנאי אקלים קיצוניים ללא אמצעי קירור ושימור, הפכה הקבורה המהירה בשטח לצורך סניטרי דחוף במיוחד.

מיקומם של בתי הקברות בחיפה, רמלה, ירושלים ובאר שבע אינו מקרי. ניתן לקרוא בהם מעין מפה לוגיסטית המשרטטת את נתיבי הפינוי הרפואי ואספקת הצבא הבריטי. בית הקברות ברמלה, למשל, הוקם באזור שהיווה מרכז רפואי חשוב, שבו הוצבו אמבולנסים שדה ותחנות סינון פצועים (Casualty Clearing Stations) בקרבת מסילת הרכבת. בית הקברות הצבאי בירושלים, הסמוך להר הצופים, הוקם במיקום אסטרטגי וסימבולי המשקיף על העיר, והוא כולל את אנדרטת ירושלים המנציחה למעלה מ-3,300 חללים שמקום קבורתם לא נודע.

👈הצטרפו לאחד הערוצים (השקטים) שלי, קבלו עדכון כשעולה מאמר חדש:

טלגרם: nirtopper.com/telegram-channel

וואטסאפ: nirtopper.com/whatsapp-channel

האתרים משקפים גם את המגוון האנושי והדתי של האימפריות שלחמו כאן. עבור החיילים ההודים הוקמו אתרי הנצחה ייחודיים בחיפה ובתלפיות, הכוללים אנדרטאות עם כיתובים באנגלית, עברית, סנסקריט ואורדו. בתלפיות, למשל, קבורים חיילים הינדים, סיקים ומוסלמים יחד בקברים משותפים. לצד חללי האימפריה הבריטית, ניתן למצוא בנצרת את בית הקברות הגרמני, המוחכר לממשלת גרמניה ל-999 שנים, ובו קבורים 261 חללים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה. כמו כן, קיימת הנצחה לחיילי צבא אנדרס הפולני וללוחמים היהודים ששירתו בו במהלך מלחמת העולם השנייה — חיילים פולניים קבורים בבתי קברות חבר העמים ברמלה ובמקומות נוספים, ואנדרטה לצבא אנדרס הוקמה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים.

בתי הקברות הצבאיים הזרים הם עדות פיזית להיסטוריה המודרנית באזורנו. הם עדות לפרויקט לוגיסטי אדיר שנועד לגשר על הפער בין חזון הנצחה אידיאליסטי לבין המציאות האכזרית של המלחמה. חללים אלו, שנפלו רחוק מביתם, הפכו לחלק בלתי נפרד מהארץ הזאת, ויש עלינו את החובה המוסרית לשמר את כבודם ואת סיפורם.

תמונה 1 - בית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבע - קבר חייל אלמוני. מקור: מאת אורלי יהלום - צילום, CC BY-SA 2.5, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=444668

בית קברות זה הוקם בשלהי מלחמת העולם הראשונה בבאר שבע, ונטמנו בו 1,240 חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה שנהרגו באזור בעת כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית, מהם 206 מאנזא"ק - חיל המשלוח האוסטרלי והניו זילנדי. מקור: ויקיפדיה.

תמונה 2 - בית הקברות הבריטי ברמלה. מקור: מאת Prokurator11 - נוצר על־ידי מעלה היצירה, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=9797286

תמונה 3 - מצבת חיילי נפוליאון, בחזית מנזר סטלה מאריס על הכרמל, חיפה. המצבה מנציחה את מקום קבורתם של החיילים הצרפתים מצבא נפוליאון (1799). צילום: ניר טופר.

תמונה 4 - מצבת תחנת צומת - Junction Station, עדות אילמת לטרגדיה אנושית של פועלי כפייה וחיילים שקופים ממעמקי האימפריה. כאן, בוואדי צראר, קבורים 112 מצרים, 7 הודים ו-3 עות'מאנים, 1917. צילום: ניר טופר.

הסיפור המלא של המצבה: https://www.nirtopper.com/he/post/junction-station-heb